"מכורים" לנצח? / דוד בר-יוסף

כמה ילדים ובני-נוער בישראל מצויים בשלב כזה או אחר בדרך הבטוחה להתמכרות לסמים ולאלכוהול?

תלוי את מי שואלים. על-פי "הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול", מדובר בהערכה לפיה כ-200 אלף בני-נוער השייכים לקבוצת הסיכון של עולם הסמים ואלה מהווים כמעט 30% מבני-הנוער הנורמטיביים. לצידם נמצא כי 17.5% מבני-הנוער לא מחוייבים להתנגדות לשימוש בסמים והערכת הרשות קובעת כי בישראל יש כ-70 אלף בני-נוער המשתמשים בסמים.

משטרת-ישראל מדברת על כך שכ-20% מבני-הנוער הצורכים אלכוהול, מדווחים  גם על שימוש בחומרים נדיפים, לעומת כ-8% העושים שימוש בחומרים הללו, אך אינו שותה אלכוהול. גורמים אחרים יודעים לדווח על כך שכ-24% מתלמידי כיתות-ו' דווחו על שתיית אלכוהול לפחות פעם בחודש ואילו המשטרה יודעת לדווח על כי בשנת 2011 נרשמו 4344 מקרים של פתיחת תיקים בגין עבירות סמים בקרב בני-נוער, (מתוך כ-25 אלף תיקים שנפתחו לבני-נוער באותה השנה).

לא צריך להיות מומחה בנתונים המספריים כדי לדעת שהדור הבא של ישראל יושב על פצצת-זמן מתקתקת, שאיש לא יודע את היקפה ועוצמתה המדויקים. הכרוניקה היומית בתקשורת מתארת רק חלק מהתמונה וגם בכך די כדי להדיר שינה מעיני הורים ומחנכים כאחד: ישראל הצעירה מסוממת ושתויה!

צריכת האלכוהול למשל, בקרב צרכנים תמימים בני 10-12, קשורה אומנם קשר ישיר לתהליכי שינוי קוגנטיבים וגופניים שהם עוברים והם מעצבים את ייחסם לאלכוהול מגיל צעיר מאוד, בין השאר משום רצונם להשיג אוטונומיה, עצמאות, השתייכות חברתית ורצון לחוות חוויות חדשות, אלא שהאלכוהול, החוקי והנגיש, הינו סם-מדכא וככל שעולה גיל הצרכנים, גוברת צריכתו, בהיותו החומר הפסיכואקטיבי הנפוץ ביותר בבילוי חברתי. ההתמכרות לאלכוהול אינה דווקא ל"וודקה" או למשקה אחר, אלא לחומר (אנתול) שהוא סם לכל דבר וכבר ידוע כי אלכוהוליסט ישתה גם בושם או אפטר-שייב, אם לא השיג את מבוקשו בבקבוק משקה.

אגב כך ראוי לציין כי בשנת 2011 נפתחו בכל רחבי הארץ 955 תיקים בלבד, בגין מכירת אלכוהול לקטינים...(מנתוני משטרת-ישראל).

המסלול להתמכרות לסמים נמצא במקביל ותחילתו בשימוש במה שנוהגים להגדיר "סמים קלים" וסופו בהרואין וקוקאין, כשבאמצע הדרך משתמשים בכדורים ומיני חומרים המצויים בכל "פיצוציה" שכונתית. כל מי שמעורה בתחום זה יודע כי "אין סמים קלים", אלא אם כן הם קלים להשגה ובנקודה זאת ראוי גם להתייחס למי שמפיץ את הרעל, בעיקר בקרב בני-הנוער: פקודת הסמים-המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג, סעיפים 13-19 , מתייחסת אומנם לסחר-בסמים וקובעת עונש של עד(!) 20 שנות מאסר, בנוסף לחלוט רכושו של אדם שהושג בגין עבירת הסחר-בסמים ומאפשרת גם קנס של עד חצי-מיליון ₪ ושלילת רישיון-נהיגה. מי שנתפס וברשותו יותר מ-15 גרם חשיש או מרחיאונה, או 0.3 גרם קוקאין/הרואין או 0.2 גרם אקסטזי- עלול להיות מורשע בסחר-בסמים (בניגוד לאחזקה ושימוש שעונשם עד 3 שנים בלבד).

מאחר שהקשר הישיר בין סמים ואלכוהול, לבין פשיעה כבר לא טעון הוכחה, נותר למי שעתיד הדור הבא חשוב לו, לעסוק במניעת ההתמכרות ואף שאין פתרונות-קסם (כמו למשל בסין, שם הוכנסו אשתקד מאות אלפי מכורים, לגמילה במרפאות פתוחות, בבסיסי צבא ואף "זכו" בטיפול תרופתי, היפנוזה ומכות-חשמל), לא נותרה ברירה אלא להפוך את התהליך הממושך לצו-השעה:

*לקבוע בחקיקה עונשי-מינימום של 20 שנות מאסר למי שמורשע בסחר-בסמים.

* לבצע בדיקות-שתן בקרב תלמידי הכיתות הבוגרות בבתי-הספר התיכוניים.

*לקבוע את נושא החינוך למניעת שימוש בסמים ואלכוהול כנושא לימודי מחייב בכל מערכות החינוך בישראל ולשלול תעודת-בגרות מתלמיד שלא סיים בהצלחה תהליך למידה בנושא זה.

*לרכז תחת קורת גג-אחת את כל הגורמים העוסקים בנושא זה ולתקצב את פעילותם.

*לחשוף בפני בני-הנוער את נפגעי הסמים והאלכוהול בבתי-הסוהר, בבתי-החולים ובמוסדות לגמילה.

יתכן שכך ניתן יהיה להציל חלק מאלה המועמדים כבר היום להיות "מכורים לנצח".

הקלות הבלתי נסבלת של עונשים שנגזרים בבתי-המשפט בישראל על סוחרי-סמים (לצורך זה גם על מגדלי-סמים) מציגה תמונה חמורה שאין בה כדי להרתיע מפיצי רעל-ההמונים, בעיקר בקרב בני-נוער שנסחפים מהר מאוד בדרך המתחילה ב"פיצוציה" ומסתיימת באבדון. רק החמרה משמעותית בענישה, במקביל לקביעת מאסר של לפחות 20 שנה לכל מי שיורשע בסחר בסמים, יביאו למיגור חלק מהתופעה הרצחנית שמפילה אלפי ילדים ובני-נוער לתוך מלכודת הסמים.