עד כתה א' היה גל, הַילד, בהא הידיעה. הוא היה ילד מפותח מכפי גילו, ילד מתעניין, שואל, תמיד מחפש להרחיב אופקים ועל הכל הוא היה חברותי באופן בלתי רגיל, ילדים אהבו אותו, הוא היה מה שנקרא "מסמר" החברה. אבל בכיתה א' משהו קרה. הפרח פתאום נבל, המסמר החליד. "לא הכרנו את הילד שלנו" מספרת אמו. ראינו פתאום ילד מתוסכל, חסר מוטיבציה ונוסף על כל זה הוא הפך בהדרגה ממרכז החברה לשולי השוליים. בסוף כיתה א' הבחנו בדבר נוסף: גל לא אהב לקרוא ואף יותר מזה, הוא פשוט נרתע מהקריאה. תמיד הוא מצא עצות ותחבולות כדי להתחמק מהקריאה. כהורים לא ממש ויתרנו, אומר אביו, רצינו לפתח אותו ולקדמו וידענו שקריאה היא הבסיס לכל. היינו יושבים איתו שעות כדי לשכנע אותו לקרוא קטע בין מספר שורות והוא נתן לנו תחושה שהוא מציל את האנושות. שיתוף הפעולה היה גרוע מאוד. ניסינו לדבר איתו, להסביר לו את חשיבות העניין, אבל כל ההסברים נפלו על אוזניים אטומות. מיותר לציין כי כל הסימפוזיונים האלה תמיד הסתיימו בכעס מצידו והדבר לא תרם ליחסים הטובים במשפחה. התייעצנו עם המורה, אך היא טענה שאנחנו סתם מגזימים. "הרבה ילדים עוד לא ממש קוראים" היא הרגיעה אותנו. וכאשר טענו שקצב הקריאה של גל איטי מאוד, היא ביטלה את דברינו: "בסוף הכל מסתדר". אבל נראה היה כי אנחנו ממש דוחים את הקץ. בתחילת כתה ב', לא זו בלבד שלא היה שיפור, הייתה נסיגה בולטת ואז כבר גם המורה הסכימה כי כדאי לבדוק את הבעיה לעומק. גל עבר אבחון דידקטי והוא אכן אובחן כילד לקוי למידה בתחום הקריאה והארגון השפתי. כמובן שנתנו לו שיעורים של הוראה מתקנת. למכון הוא הלך פעמיים בשבוע. אך הוסבר לנו כי לא די בזה. אנו אמורים לתרגל איתו גם בבית כדי שתהיה תועלת משמעותית מהעזרה שקיבל. ישבנו עם גל יום יום לתרגול בן רבע שעה. אך הסיוט חזר על עצמו. ניסינו בטובות ואף הפעלנו סנקציות, אך הדבר לא הועיל. גל נתקף חיל ורעדה למראה דף מודפס והרגשנו שגם אם בסופו של דבר הצלחנו להביא אותו לקריאה, אנו עושים דבר גדול: משניאים עליו את השפה הכתובה. כך הדבר נמשך לאורך כל כיתה ב'. לא היה שיפור ובני גילו בינתיים התקדמו, כך שהפערים רק התרחבו. גל פחד מכישלון וממילא הוא נרתע מהתמודדות. הוא הסתיר את שעורי הבית מאיתנו ואף בכיתה מצא תירוצים מתירוצים שונים כדי להתחמק ממטלות שהרתיעו אותו. הדבר היה צפוי מאוד. מוטיבציה היא הרי תוצאה של הצלחות וכאשר ילד נוחל רק כישלונות, המורל יורד והוא כבר לא מעוניין לנסות. לקראת החופשה שבין כיתה ב' לג' החלטנו בהתייעצות עם מנהלת המכון בו למד גל להפסיק באופן זמני את הלימודים. ניתן לו הפוגה, הייתה ההחלטה. רק הזהירו אותנו, שכדי שלא תהיה נסיגה, מומלץ להמשיך עם התרגול היומי. התרגול היה פשוט: קריאת טקסט, תוך הצבעה על כל מילה, בזו אחר זו. המטרה הייתה עידוד שטף הקריאה. קריאתו של גל הייתה קריאה מצרפת. המטרה הראשונית הייתה קריאה תבניתית. אמרנו קודם שהתרגול היה פשוט, אך לא לגל. שיתוף הפעולה היה מתחת לכל ביקורת. גל פשוט ברח מהקריאה. התגובות היו נזעמות: "תעזבו אותי! גם בחופש קוראים", "אוף! זה לא בשבילי, נמאס מזה". התגובות לא עודדו אותנו, אך כאשר גל התחיל להודיע שהוא לא שווה, לא יודע וממש לא מסוגל חישבנו להרים ידיים. מנהלת המכון ניסתה לעודד אותנו "מילדים לא מתגרשים", כך אמרה. אך אנו הרגשנו כי בסרט הזה כבר היינו. אז עלה הרעיון לנסות משהו אחר. החלטנו לחפש תוכנת מחשב העובדת על שטף הקריאה. התברר כי לא קיימת תוכנה כזו בעברית. לא ידענו איך מתקדמים, אך מהר מאוד הגענו להחלטה כי אנו ניישם את הרעיון. בתוכנת-POWER POINT הכנו אב טיפוס של תוכנה. הרעיון התבסס על הדגשת מילים בודדות תוך כדי הקריאה. מה שקרה בעקבות זאת היה מדהים: גל שיתף פעולה עם המחשב באופן בלתי רגיל. הוא היה מוכן לתרגל ואף ניגש למחשב מיוזמתו. הוא עשה תחרות נגד המחשב ואף הצליח בה. הוא היה מזעיק אותנו לראות בנצחונותיו והצלחותיו ואנו חגגנו עימו. הלא יאומן קרה דווקא בחופש בו הכרזנו על אתנחתא. אפשר לומר שבמשך החופשה התחולל המהפך. גל אמנם לא הדביק את הקצב של בני גילו. עדיין נותרו פערים והיה צורך בתרגול רב. אך היה פתאום עם מי לעבוד. נוצר מעגל של הצלחה וכידוע הצלחה גוררת הצלחה.
בתום החופשה חזרנו למכון בו למד גל, להמשך טיפול, ונערך לגל מבדק של מצב הקריאה. התברר שחלה קפיצת מדרגה משמעותית ביותר בשטף הקריאה של גל. הצגנו בפני מנהלת המכון, ד"ר אסתר טובלי, את קבצי ה- POWER POINT, שבעזרתם תרגלנו קריאה עם גל. אסתר התלהבה מהרעיון ועוד יותר מהתוצאות. היא הרי הייתה שותפה לנו לכל אורך הדרך הארוכה והמתישה שעברנו עם גל. היא שמחה וברכה על שיתוף הפעולה שנוצר. בעוד אנו נהנים מפירות ההצלחה, עלה רעיון שאם זה טוב לגל, אז אולי ילדים נוספים יכולים להיעזר במחשב ככלי לשיפור הקריאה. מכאן יצאנו לדרך של פיתוח תוכנת מחשב בה שולבו הכלים שהשתמש בהם גל. תוך כדי הפיתוח חשפנו את התוכנה לאנשי מקצוע נוספים. הללו ברכו אף הם על הרעיון ואף הציעו לנו לשלב בתוכנה כלים נוספים המתאימים להקניית הקריאה. כך הוספנו גם תרגולים על אבני היסוד: עבודה עם צלילים ותנועות, הברקת מילים, הכתבה, משחקים ועוד. הוספנו טקסטים ברמות שונות ובדרגות מהירות שונות להתאמה אישית לכל ילד.
תהליך הפיתוח היה לא קל. היה צורך בלווי מקצועי הן של מומחים להוראת הקריאה שהעירו והאירו לאורך כל הדרך. כמו כן היה צורך בפיתוח מקצועי של מתכנת מחשבים. בננו האמצעי למד שפת תכנות באופן עצמאי והוא זה שתכנת את הפרויקט. הטקסטים נכתבו על ידי אחותי שהיא מורה ללשון, כמו כן הוספנו לכל סיפור איורים שצוירו על ידי בת דודתו של גל. אפשר לקרוא לכל זה פרויקט משפחתי, ממש כולם נרתמו להצלחתו. הפיתוח נמשך כשלוש שנים, שבמהלכם הייתה התוכנה בהרצה במכונים בחיפה העוסקים בהקניית הקריאה. כמובן שקבלנו הערות נוספות והכנסנו שיפורים. לפני כ-5 שנים התחלנו בשיווק התוכנה. פנינו בעיקר לקהל מקצועי: מסגרות המתמחות בליקויי למידה, הוראה מתקנת וכלל החינוך המיוחד. התגובות שקיבלנו מהשטח היו מאוד מעודדות. מורות דווחו על חיים קלים יותר בעבודה המעשית. הן דווחו כי הכלים פרקטיים וידידותיים למשתמש. הילדים, כך אמרו, מתחברים יפה לתוכנה. הערת מורה יכולה לעיתים להתפרש כביקורת. מול מורה הילד עלול להרגיש לחץ מסוים. אך מול המחשב הם חשים בנוח. הוא לא מאיים, רק מעניק להם תחושה טובה ונעימה.
כמה מילים עם אבא של גל:
"אסור להרים ידיים"
איך מתמודדים הורים עם ילד לקוי למידה?
הורים לילד מתקשה הם אובדי עצות. כאשר לילד יש קושי הוא נרתע מהביצוע של המטלה בה הוא לא מצליח. ההורים מנסים לדחוף אותו כיוון שהם מבינים את חשיבות העניין. התוצאה היא מעגל של מתח בבית: ההורים דוחקים בילד, הילד מסרב, מתרגז, כועס והאווירה נעכרת.
אתה מציע להורים להניח לילד?
זהו קונפליקט לא פשוט. אין ספק כי על ההורים לנסות לעודד את הילד לתרגל, להתאמן וללמוד. זה מה שעשינו גם אנו, אך הגענו למבוי סתום. האווירה נעכרה ותועלת לא צמחה. רק אווירה נינוחה היא קרקע פורייה לצמיחה והתקדמות.
אז אתה מציע לא ללכת בכוח?
בוודאי שלא. הרי המטרה הראשונית היא לחבב את הקריאה על הילד. אנחנו ראינו ששיטת התרגול הקונבנציונאלית לא הועילה וחיפשנו אלטרנטיבה. תוכנת המחשב הוכיחה את עצמה נהדר וקידמה את בננו.
האם המחשב מתאים לכל ילד?
יש ילדים שמשתפים פעולה גם בדרך הרגילה, אך כאשר מגיעים לדרך ללא מוצא, אסור להמשיך, יש לעשות חושבים ולשקול שינוי. השינוי יכול להיות עבודה מול מחשב, או כל רעיון אחר שמתאים לילד ובלבד שהילד ישתף פעולה.
וכאשר רואים ששום דבר לא הולך?
אסור להרים ידיים. מוכרחה להיות גישה שתתאים לילד. צריך רק למצוא אותה. צריך לחנך כל ילד לפי דרכו, יש ילדים שדרכם היא סטנדרטית, אך לילדים אחרים דרך פחות קונבנציונאלית. אך אל לנו לשכוח, לכל ילד שביל, רק עלינו למצוא אותו.
מהו תפקידם של ההורים כאשר הילד מקבל עזרה חיצונית?
אין ספק כי הפיתרון הנוח ביותר הוא לשלוח את הילד לשיעורי הוראה מתקנת כדי שהמורה תקדמו ותפתור לו את הבעיה. חשוב לי לומר כי כסף לא אומר בהכרח קידום. העבודה במכון יכולה להיות פעמיים או אפילו שלוש פעמים בשבוע. אך כדי לקדם את הילד יש צורך בעבודה ותרגול יום יומי שמניסיון משמעותית לא פחות ואולי אף יותר מהעבודה במכון.
וכאשר ההורים טרודים?
אני מסכים שזה לא קל. אך הורים החפצים לעזור לילדם, ימצאו את הזמן והכוח לעזור לו. מחקרים מוכיחים כי בית תומך מהווה אחוז משמעותי מהצלחת הילד ובפרט הילד המתקשה.
לתוכנת תולעת ספרים
