אם נְדָמה את ה-mind למחשבון, הרי שמדיטציה היא כמו ללחוץ על הכפתור C במחשבון הפנימי שלנו, לנקות ולעשות CLEAR למסך המחשבות. אולם מסך המחשבות האנושי הוא קצת יותר מורכב מהמסך הדו-ממדי של המחשבון, ולמעשה הוא הרבה יותר גדול ודומה יותר ללוח הירוק שהיה לנו בבית הספר. הלוח הירוק הוא בעצם תלת-ממדי, והוא שומר על מה שהיה כתוב עליו גם אחרי שמוחקים את הלוח עם ספוג שמלכלך את הידיים באבקה לבנה. בהרבה בתי ספר, השרת היה מנקה בכל יום שישי את הלוח עם סמרטוט ודלי מים, שוטף את כל הסימנים הישנים ומחזיר לו את הצבע הירוק הראשוני.
גם אנחנו רוצים לנקות את הלוח הדהוי שלנו. הוא מלא בסימנים ישנים, בשריטות ובקטעים שלא נמחקו טוב כבר הרבה שנים. כשהלוח לא ברור ומטושטש ההרגשה מאוד לא נעימה. אנחנו צריכים אותו נקי, ולפעמים מחכים חודשים לנסיעה של שבוע לחו"ל שתנקה לנו את הראש. את השיער של הראש, גם העצלנים חופפים לפחות פעם בשבוע.
הלוח שלנו הוא הכלי הכי חשוב שיש לנו. אנו מבצעים עליו חישובים, רושמים עליו דברים שחשוב לזכור ופותרים בעזרתו בעיות מורכבות. העניין הוא שהשרת שלנו, במקום לשטוף אותו מדי פעם בסבון ומים, ממלא אותו בזמן ההפסקות בקשקושים נוספים משלו.
בגלל שיש לנו על הלוח כל כך הרבה שאריות של רישומים עוד מגיל צעיר, מתפתחת אצלנו התחושה שהוא מכיל את האישיות שלנו. האוסף העצום, שכבה על גבי שכבה, של נוסחאות, זיכרונות, מחשבות, דעות והחלטות, יוצר את האשליה של אישיות רבגונית. מכיוון שהלוח הזה הופך להיות חשוב לנו, נוצרת תחושה שהכל חשוב בו וחבל למחוק אפילו חלקים קטנים ממנו.
במקומות רבים חושבים שחינוך זה להדביק כמה שיותר דברים על הלוח של הילד עוד כשהוא קטן. נטייה זו בולטת במיוחד בבית הספר, בתנועות הנוער ובראש ובראשונה אצלנו בבית. הבודהא הציע לנקות ולשטוף את הלוח מכל השאריות, אבל כל אלה שהדביקו לנו במשך שנים דברים על הלוח, באופן טבעי מאוד נבהלים ומזהירים אותנו שלא נרשה לאף אחד לעשות לנו שטיפת מוח.
תורת הזן בודהיזם מציגה רעיון שהיה בזמנו מהפכני ועדיין לא סר חינו. הלוח שלנו, אומרים חכמי הזן, הוא לא ירוק, לא צהוב ולא כחול - הוא בכלל לא לוח - הוא מראה גדולה ונקייה שהעולם כולו יכול להשתקף בה. מה שחשוב הוא לא על איזה לוח כתובים דברים יותר חכמים, ומי הצליח לכתוב על הלוח שלו את הנוסחה הכי קרובה לאמת. הלוח שלנו, אם רק ננקה אותו היטב, האמת תשתקף בו מעצמה. מדיטציית זן יומית היא שטיפת מוח יומית, במובן הטוב של המילה. זה לא אמור להפחיד את מי שאוהב ניקיון, אבל מי שמתעקש לשמור על המראה שלו מלאה בדברים ישנים, אין פלא שהוא כועס על מי שמציע לילדים שלו דלי וסמרטוט.
הלוח הזה הוא הקארמה שלנו, והוא מלא בשאריות מהעבר ויש בו תוכניות לעתיד, אבל שני אלה מסתירים את מה שקורה כאן ועכשיו. את החד-פעמיות המופלאה של הרגע המזדמן הזה, שאפשר בו, בנוסף לכל, גם להיות מאושרים.
הלוח הוא רק כלי. אפשר להשתמש בו כשצריך, למחוק מתי שלא צריך, ולא לשכוח שאם לא נקפיד לנקות, הוא עלול להפוך לחומה כהה שתפריד בינינו לבין החיים.
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
