באתר "פסיכולוגיה היום" מתפרסם מאמר של הפסיכולוגית החינוכית, ד"ר חנה דוד, העוסק בשאלה האם כדאי להורים לילד מחונן לתמוך ב-"הקפצתו" כיתה. לדברי הפסיכולוגית, קשה יהיה לפסיכולוג אחראי להמליץ על הקפצת כיתה אם ההורים מתנגדים לכך. הסיבה לכך - הילד זקוק יותר מכל לתמיכת הוריו בכל צעד. בניגוד לדעה הרווחת בקרב הורים המבקשים להשאיר פעמים רבות את הילד עם חבריו בני גילו, הפסיכולוגית מצדדת בהקפצת הכיתה, אם כי היא מדגישה שיש לבדוק כל מקרה לגופו. גישתה נשענת רק על ממצאי מחקרים מהעולם, מכיוון שבארץ נעשו לטענתה מחקרים מעטים בלבד בנושא. אחד מהמחקרים מצא, שהתפתחותם הרגשית והשתלבותם החברתית של תלמידים שקפצו כיתה היו טובים יותר מאלה של מועמדים להקפצה שנשארו בכיתתם. הכתבה מציינת, כי המחקר נעשה מספר שנים לאחר הקפצת הכיתה. על פי הכתבה, לעתים הורים לילדים מחוננים מנמקים את התנגדותם להקפצת הכיתה בכך שילדם מסוגר ומתקשה להסתגל חברתית. מסיבה זו הם סבורים שעדיף להשאירו עם החברים שכבר רכש, ולא לחשוף אותו לשינויים הכרוכים במעבר לכיתה חדשה. לטענת הפסיכולוגית, דווקא כאשר הילד סובל במסגרתו הנוכחית צריך ליזום עבורו שינוי. לדבריה אם לילד לא טוב, יש לנסות לשפר את מצבו. לטענתה ישנם ילדים מחוננים שצומחים מבחינה חברתית דווקא לאחר המעבר לכיתה החדשה. מצבם החברתי של מחוננים אחרים השתפר מאוד כשעברו למסגרת של פנימייה, לאחר שלא הצליחו למצוא נפש קרובה בקרב בני גילם ה-"רגילים". לדברי הפסיכולוגית, ה"מרשם" היחיד שניתן לתת להורים לילד מחונן המתלבטים בשאלההאם לחשוף את ילדם לשינוי במסגרת החינוכית הוא: אם יש בעיה, לילד רע, וההורים כבר מרגישים שניסו הכל - כדאי לחשוב על שינוי.
למאמר המלא
