חקר המוח והשלכותיו על הלמידה, החינוך והחשיבה נדונו ביום עיון שערכו בדצמבר 06 מכון מופ"ת להכשרת מורים והמרכז לטכנולוגיה חינוכית. חלקו הראשון של יום העיון הוקדש לתיאור של מבנה המערכת העצבית והמוח ותפקודם ולסקירה של חקר המוח העדכני ביותר המתבצע ברחבי העולם. בחלקו השני של היום קישרו המרצים בין חקר המוח לבין סגנונות חשיבה ואבחון האחראים ללמידה. את יום העיון חתמה הרצאתו של ראש המחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן למדע, פרופ' ידין דודאי, שניסתה לענות על השאלה "האם ניתן לייבא את מסקנות חקר המוח לכיתת הלימוד?". פרופ' דודאי הטיל ספק באפשרות להעביר את ממצאי חקר המוח לכיתת הלימוד. לטענתו, אין עדיין תוצרים של חקר המוח שניתן ליישם בכיתות, לפחות לא בדור הנוכחי. לדבריו העולם אמנם מוצף בכל מיני ערכות לימוד המבוססות לכאורה על חקר המוח, ומבטיחות כל מיני דרכים חדשניות ללמידה, אולם מרביתן מחזקות רק את חשבון הבנק של מי שמוכר ואתן. פרופ' דודאי מוסיף, כי קיים עדיין פער אדיר בין התקדמות המחקר המדעי וקצב ההשתנות של מערכות ארגוניות-חברתיות ובהן מערכת החינוך. למרות זאת, מוסיף ידין, כי הבנה של פעולת המוח יכולה לסייע רבות להוראה. לדבריו מצאו מחקרים נוירולוגים בשנים האחרונות את מנגנוני המוח התומכים בתחומים שונים של למידה, והתברר שחלק גדול מהם תומכים בשיטות למידה שכבר קיימות שנים רבות במערכות החינוך. מסתבר שלאורך השנים הבינו המורים אינסטינקטיבית את פעולת מנגנוני המוח והשתמשו בהם לפיתוח שיטות למידה - הרבה לפני שהוכח קיומם של מנגנונים אלה ונמצא מיקומם המדויק במוח. לדברי דודאי, הוראה הנתמכת על ידי מנגנוני הלמידה שבמוח כוללת; "ניצול חלונות הזדמנויות בהתפתחות המוח" - חלקים שונים של המוח מבשילים בתקופות שונות. כל חלק כזה מפקח על תחום אחר של הלמידה שכדאי להתמקד בהוראתו בגיל שבו מוח התלמיד בשל לכך. כך, למשל, המוח בשל לקליטת שפה זרה ברמת שפת אם, רק עד תחילת גיל ההתבגרות. לאחר מכן יכולה אמנם להיות קליטה טובה של השפה, אך לא ברמת שפת אם. לעומת זאת, חלק המוח האחראי לבקרה ושליטה מגיע לבשלות רק בגילאי 17-18, ולכן יש לדחות הוראה של תחומים אלה לגיל זה. "העושה הוא היודע" - מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הוכיחו, כי אצל בעלי החיים, וכנראה גם אצל בני אדם, פועלות רשתות עצביות המחקות את הגירוי שהחושים קולטים. מתברר שככל שמבצעים יותר התבוננות וחיקוי כך גם משתפרת קליטת הגירוי. המסקנה הנובעת מכך היא, שחיקוי ושינון חיוניים להבנת מטלה, כמו שגם סברו המורים במשך אלפי שנים. זאת בניגוד לדעה הרווחת כיום, ששינון וחיקוי אינם תורמים ללמידה אמיתית. "למידה מרווחת לעומת למידה אחודה" - מחקרי המוח הוכיחו, כי המוח קולט טוב יותר למידה מרווחת (למידה בפרקי זמן קצרים שביניהם יש הפסקות) מאשר למידה אחודה (למידה הנמשכת פרק זמן ארוך ללא הפסקות). גם למסקנה זו הגיעו אנשי החינוך הרבה לפני החוקרים, כפי שמוכיח מבנה יום הלימודים הכולל הפסקות בין השיעורים. "למידת הלמידה" - מחקרים מצאו, כי פרק הזמן שלוקח למוח להגיע לפתרון בסוגים מסוימים של מטלות, למשל במתמטיקה, הולך ומתקצר ככל שמתקיים אימון רב יותר במטלות דומות. מנגנון המוח האחראי לכך אינו ברור עדיין לחוקרים, אך כנראה הוא מבוסס על כך שתאי העצב שבמוח הולכים ונהיים גמישים יותר ככל שיש יותר אימון, מה שמייעל את תפקודם. "העברה" - מחקרים הראו, כי קיימת חפיפה מסוימת בין רשתות שונות של תאים במוח. החפיפה מאפשרת להשתמש ביכולות שנרכשו בסוג מסוים של מטלות כדי לפתור בצורה יעילה סוג שונה לגמרי של מטלות. המסקנה העולה מכך היא שבסיס ידע רחב בתחום מסוים מסייע ללמידה מהירה ויעילה יותר בתחומים חדשים. כך קורה, שידע קודם בספרות או באומנות, עשוי לסייע ללמידה טובה יותר בגיאומטריה. לדברי פרופ' דודאי, גם תופעה זו ידועה למורים כבר למעלה ממאה שנים, וחוקרי המוח מצאו את המנגנונים האחראים לה רק הרבה יותר מאוחר. "למידה מיומנותית" - במוח נמצאו מרכזים שונים האחראים לשני סוגים של זיכרון; זיכרון מודע וזיכרון אוטומטי או פרוצדוראלי. מחקרים מצאו, שפיתוח הזיכרון האוטומטי מסייע ללמידה בעלת מיומנות. כמו כן מצאו מחקרים, כי חלק ממה שנלמד בצורה מודעת בגיל הרך הופך לאחר מכן, באמצעות ניסיון חוזר ושינון, לזיכרון אוטומטי. ככל שכמות הזיכרון האוטומטי גדולה יותר כך גם יהיה פתרון מטלות קל ומהיר יותר. פרופ' דודאי מוסיף, כי מסקנות חקר מנגנוני הלמידה שבמוח העניקו למעשה גיבוי לשיטות הוראה, שקיימות כבר שנים רבות; שינון, התנסות ובסיס ידע רחב, ולכן הן לא יביאו לשינוי רב בהוראה של תלמידים רגילים. לעומת זאת, סייע מאוד חקר מנגנוני הלמידה, ובמיוחד מציאת מיקומם במוח והדרך שבה הם פועלים, לאבחון של תלמידים לקויי למידה וטיפול בהם.
