מדבר דוגרי – ללמוד ביחד

שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
היום אני רוצה לדבר אתכם על בית ספר ועל שנת הלימודים שמתחילה. כל כמה זמן בא שר חינוך חדש עם מלא רעיונות ושינויים אבל המצב בבתי הספר כמו שאני רואה אותו לא נהיה יותר טוב. הילדים היום פחות מחונכים מפעם, יותר חוצפנים, מרוכזים כל היום בפלאפונים שלהם ובווטס אפ ובביקורות חברתיות וחרמות ורכילות, ובאוסול אין מי שייחנך אותם. לכל כיתה אמנם יש מחנך, שבדרך כלל זה מחנכת, אבל חינוך אני לא ממש רואה. יש הרבה בעיות במערכת החינוך. הכיתות צפופות מדי, הסמכות שפעם היתה למורים היום כבר איננה, מורה יותר מפחד מתלמיד מאשר התלמיד מהמורה, האלימות בבתי הספר מתגברת, והרבה מהילדים היום פתאום נחשבים היפראקטיביים או דיסלקטיים, או כל מיני דברים שפעם לא דברו עליהם, ולא נתנו בגללם הקלות. בנוסף התקציבים של מערכת החינוך כל הזמן מקוצצים וקשה ככה להביא שינוי על באמת.
אבל הבעייה הגדולה של מערכת החינוך בעיניי, היא המורים, שהם בעצם המחנכים של דור העתיד, ואם המחנכים של דור העתיד הם לא הטובים ביותר, והם לא הטובים ביותר,  אז כך ייצא גם דור העתיד.
 להתקבל ללימודי הוראה באוניברסיטה זה הכי קל  ולא צריך ציונים גבוהים במיוחד. איזה אחת מהשכבה שלי עמה ערסית  עם עברית חליה לאללה היום היא מורה ומחנכת בתיכון. ממש בושה.  מי שבאוניברסיטה יש לו ציונים גבוהים לא הולך בכלל להיות מורה. הולך על משהו יוקרתי יותר שגם מביא יותר כבוד וכסף.
בגלל זה גם מורים זכרים כבר קשה למצוא בבתי ספר, כי קשה להחזיק משפחה ממשכורת של מורה. אז מערכת החינוך מפסידה מורים גברים, מפסידה את הסמכות שהם יכולים להקרין על התלמידים, את הפן הגברי שהם יכולים להביא לבית הספר, גם בחינוך וגם בהפסקות, והחיסרון שלהם מאד מורגש.
חדר מורים הפך לחדר מורות, והרמה ההתחלתית של מורות רבות היא לא מהגבוהות שיש במשק, ומי מפסיד? התלמידים. ומי עוד? אנחנו.
מערכת החינוך מלמדת אותך להצליח במבחנים, לזכור חומר כמו תוכי, להעתיק במבחנים בשביל שבית הספר יראה שיש לו ממוצע לימודים ובגרות טוב, אבל ללמוד באמת, להסתקרן, לחקור, ולהיות בן אדם היא לא מלמדת.
יש כמה דברים שהמדינה צריכה לעשות בשביל שמערכת החינוך שלנו תהיה שוב בין הטובות בעולם. צריך להעלות בגדול את המשכורות של המורים ואז הטובים והטובות ילכו ללמוד הוראה. צריך להעלות את הדרישות באוניברסיטה ללימודי הוראה, שלא כל טמבל יהפוך למורה, צריך להחזיר את המשמעת והכבוד והיכולת לאכוף אותם למורים ולמורות, ולהיות יכול להעניש בחומרה תלמידים שעוברים את הגבול, אבל יש רעיון אחד שהוא לדעתי יותר טוב מהכל.
תקשיבו. אני לא הייתי תלמיד מצטיין. לא היה לי ראש ללימודים, השתעממתי ברוב השיעורים, העדפתי כדור במגרש, ולא היה לי סבלנות למורות שמה שאני ידעתי הן עדיין לא למדו, ולמרות שאני לא איזה גאון זה קרה הרבה.
אבל לא מזמן ראיתי בטלויזיה, מאוחר בלילה, תכנית שקוראים לה לומדים ביחד. מביאים איזה מומחה על לתחום שלו, מעמידים אותו מול כיתה של ילדים סבבה כאלו, שמתעניינים, והוא בשעה מלמד אותם הרצאה על התחום שבו הוא מתמחה, שואל שאלות גורם להם לחשוב ומשתף אותם. 
אני ראיתי תכנית עם בן אדם שקוראים לו דוקטור צבי צמרת מנכ"ל מוסד שנקרא יד בן צבי אני חושב. היה כבר לפנות בוקר, והייתי עייף מוות ממשמרת, אבל לא יכולתי להפסיק לראות. באמא שלי אני נשבע לכם שמה שלמדתי בשיעור שראיתי אותו, לא למדתי בכל השנים שלי בתיכון ביחד.  הוא עשה הרצאה על על העלייה הגדולה לארץ בין שנת 48 לשנת 51 וזה היה מדהים כמה חומר נכנס לי לראש מהרצאה אחת של מישהו שאוהב ויודע הכי טוב בעולם את החומר.
יש עוד מלא שיעורים כאלו עם אנשים שהם הכי תותחים בתחום שלהם. אני מציע לגייס אותם, אפילו בהתנדבות, ולעשות עם כל תותח על כזה שיעור מצולם אחד בנושא ההתמחות שלו, וכל יום, להקרין לפחות שעה אחת לכל כיתה, של שיעור עם המורה הכי מומחה בארץ לתחום מסויים, ואחרי זה לעשות איתם דיון בכיתה על השיעור שראו. אפשר להביא מומחים לגיאוגרפיה והיסטוריה ותנ"ך ומתמטיקה ופילוסופיה וכימיה ופיזיקה ואמנות ומסחר וכלכלה ומוסיקה ותופעות טבע וחיות ותרבויות ומלא דברים מעניינים לאללה.  אתם יודעים איזה ידע הילדים יקבלו? איזה סקרנות זה יפתח בהם? והרצאה כזאתי, אם אני זכרתי כשאני חצי ישן, הילדים יזכרו לכל החיים. ככה אפשר למעשה להביא בזול ובקלות את המורים הכי טובים לכל התלמידים, מהפריפריה ומהמרכז, ולתת הזדמנות טובה ושווה לילדים במערכת החינוך ללמוד משהו משמעותי. 
 בדוגרי – לא ככה?