למנהלים, מורים, יועצות ושאר אנשי הצוות החינוכי, אסור לאסוף מידע לשם מחקר בביה"ס למטרות אישיות. מדובר בעיקר באיסוף מידע לעבודת התזה או הדוקטורט. בכל מקרה, כל בקשה לאיסוף מידע בביה"ס חייבת לקבל את אישור לשכת המדען הראשי. המדען הראשי מתיר, ללא צורך בקבלת אישור, רק איסוף של מידע המשמש לצורכי ביה"ס. נתונים אלה נמסרו על ידי מרכזת בקרה ומעקב במשרד המדען הראשי, רנה אוסיזון.
ראשי המכללות להוראה מציינים, כי הוראה זו פוגעת קשה במחקר המתקיים במכללות. הסיבה לכך - חלק ניכר מהמחקר לעבודות תזה במכללות, נעשה למעשה בבתיה"ס שבו מלמדים או מנהלים הסטודנטים. לדברי אוסיזון, הסיבה לאיסור היא, שלא ניתן להבטיח הסכמה ללא תנאי של הנחקרים במקרה כזה, במיוחד כשמדובר במנהל ובכפופים לו או במורה ותלמידיו. קיים החשש שנחקרים עשויים להסכים להשתתף במחקר מתוך דאגה שאם יסרבו ייפגעו בצורה זו או אחרת. נתון נוסף שהציגה אוסיזון הוא, שגם תלמיד המבקש לערוך מחקר בביה"ס לשם עבודת גמר לבגרות, צריך לקבל את אישור לשכת המדען הראשי.
ללשכת המדען הראשי נוהל מסודר לקבלת אישור כניסה לאיסוף מידע במוסדות חינוך. הנוהל כולל, בין היתר, הגשת הצעה מפורטת למחקר, הכוללת את פירוט מטרותיו, אוכלוסיית המטרה, המשתנים שייבדקו, ההיקף ושיטות איסוף ועיבוד הנתונים. כמו כן כולל הנוהל דיווח על תוצאות בדיקת פיילוט של המחקר, נוסח פנייה להורים, אם הנחקרים הם תלמידים, ועוד.
המטרה העיקרית של הנוהל, לדברי אוסיזון, היא להגן על התלמידים. בכל שנת לימודים מקבלת לשכת המדען הראשי כ-400 בקשות לאיסוף מידע ומחקר. 80% מהאוניברסיטאות, 10% מהמכללות להוראה והשאר ממכוני מחקר ומוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל. כ-85% מהבקשות מאושרות.
אנונימיות ורגישות
במשרד המדען הראשי בודקים אם השאלון של המחקר אנונימי לחלוטין או יש בו צירופי שאלות המאפשרים את זיהוי התלמיד, למשל, ארץ מוצא או תאריך לידה. כמו כן נבדק אם אין שאלות רגישות מידי למגזרי חינוך מסוימים. במחקרים במגזר הממלכתי-דתי צריכים השאלונים לקבל גם את אישור מינהל החינוך הדתי. הסיבה לכך - נושאים לא מעטים אשר בחינוך הדתי מהווים טאבו, למשל, חינוך מיני.
עוד הוראה של לשכת המדען הראשי, שהוחלה רק לפני מספר חודשים היא, שכל מחקר בבי"ס יתבצע בשעת לימוד אחת לתלמיד לכל היותר. בכיתות הנמוכות ובגנים הנטייה היא לקצר את זמן המחקר לכ-20 דקות בלבד לתלמיד. המטרה היא לייגע כמה שפחות את התלמידים. עד כה לא הייתה הגבלה למשך המחקר, וחוקרים נטו לתת לתלמידים למלא שאלונים ארוכים. אם מבקש החוקר לערוך מחקר ארוך יותר, הוא נדרש לצרף לבקשת האישור נימוקים כבדי משקל.
נושא נוסף שעליו מקפידה לשכת המדען הוא קושי השאלות בשאלונים. המטרה היא לא לתסכל את התלמידים. לדברי אוסיזון, היא נתקלת לא אחת בשאלות המנוסחות בצורה שתלמיד ממוצע יתקשה להבין. כל שאלה נבדקת מכל האספקטים האפשריים, מתוך דאגה לתלמידים חלשים שהשאלון עלול לתסכל אותם, או לפגוע בהם רגשית. בשאלונים העוסקים בנושאים רגישים קורה שהתשובות מצביעות על תלמידים בסיכון, למשל בעלי מחשבות אובדניות. במקרים כאלה נדרש החוקר, למרות המחויבות שלו לאנונימיות, לבצע איתור של התלמיד, ולדווח מייד למנהל על הבעיה שהתגלתה בתוך השכבה או הכיתה כדי שיתחיל בטיפול קבוצתי.
בשאלונים רגישים גם מתבקש החוקר להוסיף בסוף השאלון את מספר הטלפון של ער"ן או ארגונים האחרים המטפלים בנוער במצוקה.
מחקרים במערכת החינוך שאינם אנונימיים מאושרים רק בהסכמה ישירה של כל הורה. במחקר אנונימי, לעומת זאת, די לשלוח להורים מכתב על המחקר, שבו הם מתבקשים להודיע באם יש להם התנגדות להשתתפות ילדם במחקר.
לגבי מחקר מצולם או מוקלט, אם יש טשטוש של הפנים או הקול והחומרים הם לשימוש החוקר בלבד - אין צורך בהסכמה מיוחדת של ההורים, אלא אם מדובר באוכלוסיות מיוחדות או בילדי גן. אם מדובר בצילום מזהה ללא טשטוש, נדרשת הסכמה של כל הורה.
תמיד לפרסם את התוצאות
פרופ' יצחק פרידמן , מנהל מכון הנרייטה סאלד, מתאר את הבעיות האתיות בהן הוא נתקל במחקרים במערכת החינוך.
לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות היא כשמבקשים לבדוק יעילותה של תוכנית לימודים חדשה, ומשתמשים בקבוצת ניסוי ובקבוצת ביקורת של תלמידים. במצב כזה תמיד עולה השאלה "מה אם התוכנית אינה טובה ובכך מכשילים את התלמידים בקבוצת הניסוי?" מצד שני, אם התוכנית אכן טובה, הרי שהתלמידים בקבוצת הביקורת לא נהנו מיתרונותיה.
בעיה נוספת שבה נתקל פרידמן היא בתחום האנונימיות של הנחקרים שאינם בגירים. מתי מותר לחוקר, אם בכלל, להפר את האנונימיות? פרידמן מספר על מחקר בנושא תהליכי קבלת החלטות בקרב מתבגרים, שערך בבתי"ס על יסודיים. התלמידים נדרשו לציין בשאלון אנונימי בעיות מרכזיות שעמן הם מתמודדים וכיצד הם פותרים אותן. באחד השאלונים נתקל החוקר בתשובת אחד התלמידים; "אני לא יכול יותר, חושב לגמור עם הכל". השאלה שהטרידה את פרידמן הייתה אם לנסות לחשוף את התלמיד, שהיה ידוע לו מאיזו כיתה נלקח השאלון, או לשמור על האנונימיות שהובטחה בשאלון. לדברי פרידמן, אסור לחוקר להתעלם בשם האתיקה מבעיה כה חמורה. הפתרון היה הפניית אנשי טיפול לבעיה שיש באותה כיתה, כדי שיוכלו לאתר את התלמיד.
פרידמן פירט תופעות לא אתיות שנתקל בהן במחקרים בחינוך. לדבריו, אין זה אתי לערוך מחקר שאינו מחדש דבר ואין זה אתי לעשות מחקר בתחום שבו אין לחוקר כישורים הולמים. לדוגמה, מורה שראיינה נחקרים בביה"ס והביאה אותם לחשיפה רגשית, דבר שמותר לעשות רק לבעלי הסמכה של פסיכולוג. לדברי פרידמן, גם אין זה נהוג שלא לאפשר פרסום תוצאות של מחקר לציבור רק בגלל שהן "לא נחמדות", ולא אתי לערוך מחקר ולהפסיק אותו באמצע, שכן צריכה להיות מחויבות של החוקר למחקר שהוא עורך.