רוצים להתחרות? תתאימו את עצמכם

כיצד מתמודדים בתיה"ס עם המעבר מהסביבה המוסדית ומחסותו המוחלטת כמעט של משה"ח לסביבה כלכלית-תחרותית? שאלה זו בודק מחקר בשם "בתי"ס במעבר מסביבה מוסדית לסביבה כלכלית-תחרותית; מודל התאמה לסביבה משתנית", שערכו ד"ר צבי ימי ופרופ` יצחק סמואל, מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה. המחקר התפרסם בגיליון יוני האחרון של כתב העת מגמות.
רוב המוסדות עברו שינויים מרחיקי לכת במאה השנים האחרונות במעבר לחברה עתירת ידע. לעומת זאת במוסדות חברתיים, ובמיוחד במערכת החינוך, תהליכי השינוי איטיים מאוד, ואינם תואמים את השינויים האחרים בחברה. לדעת עורכי המחקר, על אף שבשנים האחרונות הושקעו מאמצים רבים בפיתוח ובקידום בתיה"ס בעולם כולו, לא חל שינוי מהותי בעקרונות עליהם הם מושתתים מאז ימי המהפכה הצרפתית. רוב הרפורמות והחידושים שנעשו עד כה התמקדו בניסיונות לשיפור מהיר של הקיים, ובדרך כלל נחלו כישלון.
הניסיון לקדם את מערכת החינוך בישראל הוא חלק מתהליכי שינוי מואצים העוברים על החברה הישראלית בעשרים השנים האחרונות בכל התחומים. גורמים שונים בחברה, כמו רשויות מקומיות, הורים, גופים פוליטיים וקרנות למיניהן, מגלים כיום מעורבות עמוקה בבתיה"ס. עורכי המחקר מצביעים על נטייה חזקה הרווחת בחלק מבתיה"ס בארץ להתאים את עצמם לסביבתם המשתנה. תהליכי התאמה אלה מלווים בהחלטות לגבי שינויי מדיניות ודרכי פעולה ובקונפליקטים לגבי המשקל שעל ביה"ס להעניק לגורמים משפיעים בסביבתו ובקהילה לעומת המשקל שעליו להעניק לממסד אליו הוא שייך. הקונפליקטים האלה הם פעמים רבות ייחודיים לכל בי"ס, בהתאם לאופיים ולמידת כוחם של הגורמים וקבוצות הלחץ בסביבתו הקרובה. התוצאה היא התפתחותם של הבדלים גדולים במבנה ובארגון בין בתי"ס שונים.

מודל חדש להתנהגות בתיה"ס

החוקרים טוענים שבמציאות מערכת החינוך כיום התיאוריה המוסדית שוב אינה תופסת; בשנים האחרונות יש נטייה הולכת וגוברת של בתיה"ס להתנהג כארגון תחרותי ולהתאים את ביה"ס לסביבתו המקומית, מה שיוצר לעתים קונפליקטים עם דרישות הסביבה המוסדית, שהיא משה"ח. המחקר מציג מודל תיאורטי חלופי לתיאוריה המוסדית ומספר דרכים שבהן נוקטים בתי"ס כדי להתאים לסביבתם.

סוגיות במערכת החינוך בישראל

בעבר קיבלו בתיה"ס בישראל את מירב הלגיטימציה והמשאבים מהסביבה המוסדיתשלהם, קרי משה"ח, שבו היו תלויים לצורך קיומם. מסיבה זו יכלו בתיה"ס להתעלם מגורמים אחרים. כיום השתנה המצב והולכת וגוברת השפעתם של גורמים בסביבה הקרובה ובהם הרשויות המקומיות, ההורים, התלמידים, המורים, קרנות החינוך, אמצעי התקשורת ועוד. גורמים אלה יוצרים לחץ על הנהלות בתיה"ס להתאים לדרישותיהם את דפוסי הלימוד והחינוך. לדעת מחברי המאמר, ביה"ס הפך כיום לארגון הפועל בעת ובעונה אחת בסביבות שונות ולעתים אף מנוגדות - משה"ח מצד אחד וגורמי הסביבה הקרובה מהצד האחר. קונפליקט זה הופך את תפקודו של ביה"ס לבעייתי ואת סביבת ביה"ס לגועשת, מורכבת ובלתי צפויה.
המחברים מונים את השינויים במערכת החינוך בימינו: בצד הערכי - תם עידן התפיסה השוויונית בחינוך והתפתח פסיפס של ערכים שאינם אחידים. המגמה היא פלורליזם, ייחודיות ודמוקרטיזציה. בצד החברתי - עלה כוחה של החברה האזרחית וקבוצות חברתיות שונות מתחרות ביניהן על מידת ההשפעה על ביה"ס. חל גם תהליך של ביזור סמכויות מהמרכז, משה"ח, לשלוחותיו - בתיה"ס; בצד הארגוני-כלכלי- סמכויות שלא מומשו בעבר על ידי השלטון המקומי ממומשות כיום יותר ויותר. מתחילה להתערפל החלוקה המסורתית של "פדגוגיה בסמכות משה"ח ותשתיות בסמכות הרשות המקומית". כמו כן, בתיה"ס נחשפים לשוק תחרותי והנהלותיהם החלו לפתח גישה שיווקית וכלכלית יותר. במקרים מסוימים אף מעדיף ביה"ס את הגורמים המקומיים על פני משה"ח.

דרכי הסתגלות שבהם נוקטים בתי"ס

על פי המאמר, שיטות ההסתגלות  של בתיה"ס לסביבה המשתנה נחלקות לשני סוגים;"אסטרטגיית בלימה", המאופיינת ביצירת חיץ בין הארגון לבין סביבתו כדי למנוע זעזועים. "אסטרטגיית גישור" לעומתה, מאופיינת בניסיון להגדיל את כוחו של הארגון מול ארגונים אחרים על ידי בניית יחסי נאמנות, ושותפויות עם גורמים בסביבתו.
במחקר בדקו החוקרים מספר משתנים ובהם; כיצד תופסת ההנהלה את הסביבה אליה שייך ביה"ס - כסביבה מוסדית או כסביבה תחרותית-כלכלית. מהן הדרכים שבהן נוקט ביה"ס להתמודד עם סביבתו המשתנה, אסטרטגיות של גישור או שלבלימה. עד כמה קרובים הקשרים ושיתוף הפעולה בין היחידות הארגוניות של ביה"ס, כמו למשל מידת עבודת צוות של מורים, או שיתוף המורים בתהליכי קבלת החלטות. הנחת המחברים הייתה, שהנהלות בתי"ס שונים יפרשו בצורה שונה את סביבתם ולכן גם ינקטו שיטות פעולה שונות להתמודדות עמה.
שיטת הפעולה המועדפת בגישה הכלכלית-תחרותית היא אסטרטגיית גישור, שתבוא לידי ביטוי ,למשל, ביצירת קשרים הדוקים עם ההורים ובשיתופם בהחלטות חינוכיות. השימוש באסטרטגיית גישור גורמת לעתים לקונפליקטים בקבלת החלטות. למשל, כיצד יתמודד ביה"ס עם דרישת ההורים להכניס תוכנית לימוד ייחודית מול מדיניות מנוגדת שלמשה"ח.

אוכלוסיית המחקר

אוכלוסיית המחקר כללה מדגם ארצי של 102 בתי"ס מכל מגזרי מערכת החינוך, מלבד החינוך העצמאי. המדגם כלל בתי"ס יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים מכל מחוזות משה"ח. בכל בתיה"ס הועבר שאלון אחיד. בחלק מבתיה"ס נערכו ראיונות משלימים עם צוות הניהול ונבדק תיעוד הקשור לפעילות ביה"ס ולמבנהו הארגוני. השאלון הועבר למנהלי בתיה"ס ומדגם של מורים. בסך הכל השתתפו במחקר 592 מורים ומנהלים.
השאלון הורכב מ-61 שאלות סגורות ו-3 שאלות פתוחות. בשאלות הסגורות התבקשו הנשאלים לדרג את תשובותיהם בסולם של 7 דרגות, מהמידה הנמוכה ביותר ועד הגבוהה ביותר.

ממצאי המחקר

מהממצאים עולה, כי התפיסה המוסדית של בתיה"ס עדיין עולה במידה ניכרת על התפיסה הכלכלית-תחרותית שלהם. פירוש הדבר הוא, שבתיה"ס מעניקים חשיבות רבה יותר למילוי דרישות משה"ח מאשר לדרישותיהם של גורמים בסביבתם הקרובה. התפיסה הרווחת שנמצאה בשאלונים הייתה, שמשה"ח מחויב לדאוג לכל צרכיו הכלכליים של ביה"ס. הציון הממוצע שניתן לתפיסה זו בשאלונים עמד על 4.74 מתוך 7. הציון הממוצע שניתן לתפיסה התחרותית-כלכלית היה של 3.83. מתברר שבתיה"ס מעניקים אומנם משקל ניכר להשפעות של הורים, תלמידים, רשויות מקומיות וגם לניהול עצמי, אך זה עדיין נמוך מהמשקל שניתן להשפעת משה"ח.
האסטרטגיות שנקטו בתיה"ס כלפי סביבתם התאימו לחשיבות שהעניקו לה המנהלים; השאלונים מראים על שימוש רב יותר באסטרטגיות בלימה מאשר באסטרטגיות גישור, 4.99 לעומת 3.84. פירוש הדבר, שבתיה"ס מעניקים עדיפות לבקשות של משה"ח או של הנהלת הרשת (אם מדובר ברשת חינוך) על פני בקשות הורים, כאשר יש התנגשות בין הבקשות. באסטרטגיות גישור, כמו תוכניות לימודים שאינן חלק מתוכנית משה"ח, קיום ועד מנהל פעיל לביה"ס שבו חברים הורים ועוד, נעשה שימוש מצומצם יותר. יש לציין שהמחקר מצא בתי"ס שבהן ננקטו אסטרטגיות גישור במידה רבה לעומת בתי"ס אחרים שהשתמשו בהן מעט מאוד.
המחקר גם מצא, שבבתי"ס שאימצו את הגישה הכלכלית-תחרותית הייתה בדרך כלל יותר עבודה צוות של המורים, והם היו יותר שותפים להחלטות. לעומת זאת, בתי"ס שבהם ננקטה הגישה המוסדית התאפיינו בקשרים רופפים בין המורים ובינם לבין ההנהלה.
המחקר מצא ארבע קבוצות של בתי"ס; "קבוצת המחויבות הכפולה", שניסתה לשלב תפיסה כלכלית-תחרותית חזקה וגם תפיסה מוסדית חזקה. בתי"ס אלה השתמשו הן באסטרטגיית בלימה והן באסטרטגיית גישור במידה רבה. מבחינה ארגונית פנימית, הקשר החברתי בין המורים, הקשר שלהם להנהלה ועבודת הצוות בקבוצה זו נמצאו ברמה בינונית עד גבוהה. לקבוצה השתייכו 22 בתי"ס מתוך המדגם.
קבוצה שנייה היא של "בתי"ס מוסדיים", המאופיינים בתפיסה מוסדית חזקה מאוד, זאת אומרת מתאימים את פעילותם בראש וראשונה למדיניות ודרישות משה"ח. בתי"ס אלה השתמשו באסטרטגיית בלימה והקשר החברתי בין המורים, הקשר בינם ובין ההנהלה ועבודת הצוות שלהם היו רופפים. לקבוצה זו השתייכו 31 בתי"ס.
הקבוצה השלישית היא של "בתיה"ס הכלכליים-תחרותיים". הנהלת בתיה"ס זיהתה את סביבתה כסביבה כלכלית תחרותית. בתי"ס אלה השתמשו באסטרטגיות גישור והנהלתם ניסתה לשלב כמה שיותר גורמי קהילה וסביבה בתהליכי העבודה והניהול של ביה"ס. הקשר בין המורים ובינם לבין ההנהלה ועבודת הצוות בבתי"ס אלה היו ברמה גבוהה. לקבוצה זו השתייכו 30 בתי"ס.
הקבוצה הרביעית הייתה של "בתי"ס לא מסתגלים". במוסדות אלה לא נמצאה כל תפיסה ברורה של סביבת ביה"ס ולא אסטרטגיה של פעילות כלפי הסביבה הקרובה או המוסדית. גם המבנה הארגוני הפנימי של בתי"ס נמצא כרופף. לקבוצה זו השתייכו 19 בתי"ס.
מתוצאות המחקר עולה, כי למרות שבתיה"ס עדיין מעניקים חשיבות ראשונה לסביבתם המוסדית משה"ח, הרי שחלק לא מבוטל מהם תופס את סביבתו יותר ויותר כסביבה כלכלית-תחרותית. בתי"ס אלו רואים צורך לבחון את סביבתם בעיניים של ארגוני שירות, שמטרתם לבחון מהם צורכי לקוחותיהם ולהיענות להם.