האם חשיפה למלחמה ולטרור תורמת לצמיחה האישית?

 

מאות אלפי ילדים ובני נוער נחשפו בקיץ 2006 ישירות למלחמה ולטרור. בעקבות המלחמה נוצר חשש כי בקרב ילדים ובני נוער, שחוו את האירועים, יופיעו תסמינים פוסט-טראומטיים. תסמינים כאלה עלולים להתבטא בחרדה, בעיות שינה וסיוטים, קשיי קשב וריכוז ואף בדיכאון או בהתנהגות תוקפנית במיוחד. מחקר שערכו פרופ' זהבה סלומון וד"ר אביטל לאופר, מביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב מצא, כי לצד התסמינים הפוסט טראומטיים השליליים ניתן לצפות בקרב בני הנוער, שחוו מלחמה או טרור, גם לתופעות חיוביות של צמיחה אישית ניכרת. המחקר בחן תגובות שליליות וחיוביות של מתבגרים לחשיפה לאירועי טרור.

המחקר, ששמו "תגובות מתבגרים ישראלים בעקבות חשיפה לאירועי טרור; תסמינים פוסט טראומטיים וסימנים של צמיחה", פורסם בגיליון כתב העת "מגמות", שיצא לאור בחודש דצמבר 2006 בהוצאת מכון סאלד.

 

מהי תסמונת פוסט- טראומטית

 

התסמונת הפוסט טראומטית היא ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר בקרב מי שנחשף לאירוע טראומטי. התסמונת מאופיינת בשלושה סוגי תסמינים; חודרנות - המתבטאת בחזרה לאירוע בסיוטים והזיות, הימנעות - התרחקות מכל דבר המזכיר את האירוע הטראומטי, המשתקת בהדרגה את הנפגע ומרחיקה אותו גם מדברים שאהב בעבר, עוררות יתר - הכוללת קשיי ריכוז, תוקפנות ועצבנות. מחקרים בקרב ילדים ברחבי העולם שחוו מלחמה או טרור, מצאו רמה זו או אחרת של תסמונת פוסט-טראומטית אצל 70% מהם.

 

תגובות חיוביות לחשיפה למלחמה וטרור

 

לטענת החוקרות, תגובות חיוביות לחשיפה למלחמה וטרור, למשל של צמיחה אישית, זכו רק לתשומת לב מעטה בספרות המחקרית. צמיחה שנמצאה בקרב מי שנחשף לטראומה התבטאה בשינויים חיוביים בתפיסת האני, בהשקפת העולם וביחסים עם אחרים. תחומים של צמיחה לאחר טראומה הם; תחושה של קשר קרוב יותר לאחרים, ראיית אפשרויות חדשות בחיים, תחושה חזקה יותר של כוח אישי, התחזקות רוחנית והערכה מחודשת וחיובית לחיים.

 

מטרות המחקר

 

המחקר בחן את השפעת החשיפה לאירועי טרור על בני נוער ישראלים. מטרות המחקר היו; לבחון את מידת החשיפה של מתבגרים ישראלים לטרור, לזהות תסמינים פוסט-טראומטיים של מצוקה מחד ושל צמיחה מאידך אצל בני הנוער שנחשפו לטרור, ולבדוק אם קיים קשר בין המצוקה או הצמיחה לאירוע.

 

שיטת המחקר

 

במחקר השתתפו 2,999 מתבגרים בכיתות ז'-ט' מ-11 אזורים בארץ, שחולקו לארבעה אשכולות;  אזור בתחום הקו הירוק שבו לא נחשפו התלמידים לטרור, אזור בתחום הקו הירוק שבו נחשפו התלמידים לטרור, אזורי יהודה ושומרון וחבל עזה שבהם הייתה רק חשיפה מעטה לטרור, ואזורי יהודה ושומרון וחבל עזה שבהם הייתה חשיפה גבוהה לטרור. במחקר השתתפו תלמידים חילונים ודתיים. 42.2% מהמשתתפים היו בנים ו-57.8% בנות. 39% היו דתיים, 32.9% חילונים, 27.4% מסורתיים ו-0.7% חרדים.

ככלי מחקר שימש שאלון שעליו ענו התלמידים במשך 45 דקות, בפיקוח של עוזרת מחקר. בשאלון נשאלו בני הנוער שאלות אישיות כמו; מינם, דרגת הגיל של הכיתה שבה הם לומדים, מידת הדתיות שלהם, עמדתם הפוליטית, מצבה הכלכלי של משפחתם, השכלת הוריהם ועיסוקיהם. כמו כן נשאלו המתבגרים על אירועים קשים בעברם, כמו גירושים של הוריהם, מחלה קשה במשפחה או פטירת אדם קרוב, תאונות, אבטלה של אחד ההורים ועוד.

החשיפה האובייקטיבית לאירועי טרור נבדקה בעזרת "שאלון חשיפה לאירועי מלחמה". התלמיד התבקש לענות אם היה חשוף לאירוע טרור או לא. רמת החשיפה חושבה כסך כל האירועים שאליהם נחשף. נמדדה גם חשיפה סובייקטיבית לאירועי טרור, שהיא עוצמת הפחד שליווה את המפגש בשטח עם הטרור. השאלון כלל 17 שאלות שבהם התלמיד דירג בסולם מ-1 עד 4 את רמת תחושת הפחד שחש בעת האירוע.

המצוקה הפוסט-טראומטית נבדקה בעזרת שאלון בן 20 היגדים. התלמיד התבקש לדרג את מידת ההתאמה של כל היגד לתחושותיו בסולם של מ-0 (בכלל לא) ועד 4 (הרבה מאוד). הצמיחה נמדדה באמצעות שאלון שבדק 7 מימדי צמיחה; קשר עם אחרים, אפשרויות חדשות, תחושת עוצמה אישית, שינוי רוחני, הערכה לחיים, תחושת אחריות ותחושת קשר למקום שבו קרה האירוע.

 

ממצאי המחקר

 

המחקר מצא, כי רק כשליש מבני הנוער, 29.9%, לא נחשפו כלל לאירועי טרור. מדובר באירועים שבהם היה נוכח הנבדק עצמו או מישהו ממשפחתו או ממכריו. 19.2% מהנחקרים מכל רחבי הארץ נחשפו לאירוע טרור יחיד, 25.9% נחשפו לשניים-שלושה אירועים, 25% - לארבעה או יותר.

המשיבים שנחשפו לאירוע טרור התבקשו לדרג את מידת הפחד שחשו. הדירוג הגבוה ביותר של הפחד נמצא כאשר אדם קרוב לתלמיד נפגע או נהרג באירוע. ממצא מפתיע הוא, שאירוע שבו היה מעורב הנפגע עצמו, דורג רק במקום השישי ברמת תחושת הפחד. נתון מעניין נוסף הוא, שנמצא רק קשר חלש מאוד בין מידת החשיפה לאירוע ובין תחושת הפחד.

המחקר גם מצא, כי קרוב למחצית הנבדקים דיווחו על תסמונת מצוקה פוסט טראומטית בעוצמה כלשהי. 26.5% דיווחו על תסמינים קלים, כ-10% על תסמינים ברמה מתונה, 4%  - ברמה חמורה ו-0.7% - ברמה חמורה מאוד. כ-58.3% מהתלמידים לא סבלו מתסמינים כלשהם.

משאלון הצמיחה עולה, כי 25.6% מהתלמידים לא חשו כל צמיחה בעקבות האירוע הטראומטי, 47.95 חשו צמיחה קלה, 24.6% חשו צמיחה מרובה ו-1.9% חשו צמיחה מרובה מאוד. במפתיע נמצא קשר רב בין הסימנים של הצמיחה והתסמינים הפוסט-טראומטיים; ככל שמספר התסמינים שדווח עליהם היה רב יותר, כך גם דווח על תחושות רבות יותר של צמיחה. כלומר, חשיפה מרובה לאירועי טרור קשורה אמנם לתסמינים רבים של מצוקה, אך גם לסימני צמיחה רבים. נמצא קשר בין רמת הפחד ובין סימני המצוקה והצמיחה כאחד; ככל שבני הנוער הרבו לחוש פחד - הם דיווחו על תחושות חזקות של מצוקה, אך גם תחושה חזקה של צמיחה. קשר חזק נמצא גם בין תחושת הצמיחה ורמת הדתיות. מתבגרים דתיים  שנחשפו לאירוע טרור נטו לדווח על תחושת צמיחה חזקה יותר ממתבגרים חילונים או מסורתיים.

 

מסקנות המחקר

 

החוקרות מצאו, כי מתבגרים ישראלים חשופים לרמות גבוהות של טרור ובשכיחות גבוהה. יותר משליש מהנבדקים הכירו אדם שנהרג באירוע טרור וכ-11% איבדו בו אדם קרוב. החשיפה לא הייתה אחידה; תלמידים רבים היו חשופים מדי יום לטרור. לעומתם נחשפו תלמידים אחרים לטרור רק דרך הטלוויזיה, אך עדיין הם ראו בו איום מתמיד. ממצא חשוב שנמצא הוא העדר הקשר בין החשיפה של הצעירים עצמם לטרור ובין תחושת הפחד שחוו. צעירים שחוו אירועים רבים, לא דיווחו על רמת פחד גבוהה יותר מאלה שנחשפו לאירועים מעטים. תחושת הפחד הייתה חזקה יותר כאשר האיום היה על אנשים הקרובים אל בני הנוער וחשובים להם. החשש לקרובים היה גבוה מהחשש של בני הנוער לעצמם. אירועים שבהם הייתה סביבתו המשפחתית של הנער מאוימת היו הטראומטיים ביותר. המחקר גם גילה, כי בני הנוער הישראלים סובלים פחות מתסמינים פוסט-טראומטיים מבני נוער במקומות אחרים בעולם, שחוו חוויות דומות, 42% לעומת כ-70%. החוקרות מסבירות ממצאים אלה ביציבות החברתית והכלכלית היחסית בישראל לעומת אזורים אחרים מוכי מלחמה או טרור בעולם. החוקרות גם סבורות, כי צמיחה פסיכולוגית בעקבות חשיפה למלחמה וטרור נוטה להתרחש ככל שהאדם צעיר יותר. ההסבר האפשרי לכך הוא האישיות הגמישה  והפחות מגובשת של בני הנוער, המקלה עליהם לשנות תפיסות ולהחליפן ביעילות. החוקרות מייחסות את ההשפעה החיובית של האמונה על בני נוער שחוו אירוע טרור לתמיכה שמעניקה הקהילה הדתית לחבריה, לתחושה אישית של הנער שהאל תומך בו, או לחיזוק תחושת השליטה במצב באמצעות קיום המצוות והתפילות.

הקשר החזק בין תסמינים פוסט-טראומטיים וסימני צמיחה שנמצא במחקר, מראה ששתי התופעות אינן מבטלות זו את זו, אלא מתקיימות זו לצד זו. לדברי החוקרות, מורכבות נפש האדם מאפשרת קיום של מצוקה והתפתחות בעת ובעונה אחת.