מי פה בעל הבית?

במדינת ישראל התיכונים נחלקים לכמה סוגי בעלויות; של הרשות המקומית, של הבעלויות, כמו אורט ועמל, של רשתות פרטיות, כמו רשת עתיד, של בתי"ס בפיקוח משרד העבודה, כמו דרור בתי חינוך, של רשתות בינלאומיות, כמו אליאנס, של תנועות כמו ויצ"ו או נעמ"ת. ישנם בתי"ס ששייכים לזרם החילוני, כמו אלה שהוזכרו, וישנם ששייכים לזרם הדתי, כמו אמי"ת, נועם או שובו. ישנם גם בתי"ס פרטיים כמו האקסטרנים, אנקורי למשל. וישנם גם בתי"ס שמניפים דגל המעיד על רמה מקצועית מסויימת, כמו שבח מופת או תיכון על"ה למדעים. אלה פועלים תחת הרשות המקומית אולם תחת מתווה של רשת שלה קווי פעולה פדגוגיים מסויימים. יש גם בתי"ס פרטיים, שאינם אקסטרניים, כמו הריאלי בחיפה, אבל אלה במיעוט.

אז איך נזהה את השייכות של ביה"ס?
ראשית, לפי השם. בערים הגדולות חלק מבתיה"ס העירוניים נושאים שם שמתחיל במילה עירוני - עירוני א', ב', ג' וכיו"ב. בתיה"ס של הבעלויות או הרשתות, מאידך, נושאים את שם הבעלות; אורט סינגלובסקי לדוגמה, או עמל תל השומר. 
 
איך קרה שיש פיצול רב כל כך בתיכונים?
כמו בכל תחום, זה קרה בעיקר בגלל כסף, כבוד, רצון להנחיל אידיאולוגיה מסויימת וכיו"ב.
מבחינה היסטורית החלוקה נוצרה לאורך הזמן, כאשר בהתחלה כל התיכונים היו בבעלות הרשויות המקומיות למעט מה שנקרא תיכון מקצועי, שהיה שייך לאורט ועמל. אורט הייתה רשת עולמית לחינוך מקצועי יהודי ועמל הוקמה על ידי הסתדרות העובדים. בהמשך, התפרסו הלימודים "המקצועיים", כמו מחשבים, גם לחינוך העיוני. במקביל גם התפתחו התיכונים המקצועיים, רמתם עלתה ויותר תלמידים שרצו ללמוד מקצוע הגיעו אליהם. התלמידים החלשים שהופנו לחינוך המקצועי בהתחלה החלו לנדוד לתיכונים אחרים, כדי להשיג רק תעודת בגרות, ללא מקצוע. כך קמו התיכונים האקסטרניים, הפרטיים, כמו מישלב. מאוחר יותר חל שינוי גם בחינוך העיוני, שהחל ללמד תחומים שדרשו כסף רב, כמו  תקשורת, אומנויות ועוד, כדי למשוך אליהם תלמידים. רשויות לא מעטות לא יכלו לעמוד בנטל של התיכונים הללו ושמחו להעביר אותן לאורט, למשל. כך קרה שברשת אורט יש כיום עשרות בתי"ס - בערך שמונים, לעמל בערך חמישים, לאמי"ת קצת פחות מעמל.
היום תמונת המצב היא, שהיכן שלרשות אין כסף או משאבים אחרים להחזיק את התיכון המקומי היא מחפשת תמיכה של רשת חזקה כמו אורט. היכן שיש אוכלוסיה חלשה יש כניסה של רשתות פרטיות, כמו רשת עתיד לאוכלוסייה הערבית באום אל פחם. 
המגמה של משרד החינוך בשנים האחרונות להשאיר כמה שיותר תלמידים מתקשים בתוך ביה"ס, מכרסמת קצת בתיכונים האקסטרניים, אולם יוצרת מאידך מקום להתפתחות תיכונים סלקטיביים, שבוחרים תלמידים מצטיינים, כמו רשת על"ה למדעים, שבח מופת ועוד.