אפקט הפרפר והתפטרות המנכ"ל

מערכת החינוך, כדרכה של כל מערכת, שואפת שיעמדו בראשה אנשי מקצוע מובילים. אולם, כדרכה של כל מערכת לא תמיד זה קורה. בייחוד לא במערכת פוליטית. השר ממנה מנכ"ל שיוכל לעבוד איתו, מהרקע המפלגתי שלו, כזה שיצטייר טוב בעיני הציבור וכזה שיבצע את מדיניותו. המינוי של אבואב למנכ"ל המשרד, עם תמיר לצידו, הבטיח גדולות. הוא ענה על התנאים המקדימים. גם הבסיס היה טוב; היא אשת החינוך והחזון, והוא בעל ידע בתחום ואיש המעש. הזיווג נראה מבטיח. מה שלא היה ברור הוא איך הכימיה ביניהם תעבוד. בהתחלה, כדרכן של התחלות, הרוב הלך למישרין, בהמשך התגלו החריקות.  

כל שינוי בצמרת משרד ממשלתי גורמת לשינוי בשטח; שר שעוזב או מנכ"ל שמתחלף משפיעים על כל שרשרת הפיקוד. יש משרדים שהשינויים הם מינוריים מטבע מהותו של המשרד. במשרד החינוך, לעומת זאת, שבו כל שינוי יוצר הרבה גלים במערכת, הבעיה אקוטית. במעקב אחר מערכת החינוך בשני העשורים האחרונים, מצאנו כי כל שר חדש וכל מנכ"ל חדש דאגו עם כניסתם לתפקיד לעשות "סדר" במשרד, כדי להטביע את חותמם; כך, רונית תירוש, למשל, כשנכנסה לתפקידה ביטלה כמה פרויקטים מובילים שהיו במערכת, כמו רשתות בתיה"ס, תגמול למורים מצליחים בהכנה לבגרות ועוד. את הביטול הראשון הסבירה בחוסר אפקטיביות ואת השני בבעיה תקציבית. כאשר בוטלו רשתות בתיה"ס, בעלי תפקידים מובילים אחרים במשה"ח הרימו גבה. אבל כמו בכל מערכת, הם "התיישרו לימין", שמרו על כך "בסוד", כמה שניתן, והמשיכו הלאה. אף אחד לא קם ודפק עם הנעל על השולחן. בכל שנות קיומה של המערכת לא זכור לנו אף אדם שהעז לפרסם, להתריע או לדרוש ממנכ"ל שעשה שינויים לא ראויים לחדול ממעשיו. במערכת החינוך, מה לעשות, לא צמח אף "ירון זליכה". 

כל שינוי בצמרת המשרד גרם תמיד לזעזועים. מערכת החינוך היא מערכת איטית, מסורבלת וכבדה, והחינוך ממהותו הוא תחום שהשינויים משפיעים פחות במיידית ויותר בטווח הרחוק. "אפקט הפרפר" הופך במערכת שכזו, לצורך האילוסטרציה, ל"משק" אוזניו של הפיל; כל תנועה שלהן עושה הרבה רוח, והיא איטית וכבדה. תנועה אחת למעלה, בצמרת משרד החינוך, עושה הרבה גלים במערכת, יוצרת שינויים אצל אלפי אנשים ומאות אלפי תלמידים, מצריכה השקעה אנרגטית רבה, והגרוע מכל - היא לא תמיד חיובית במהותה, לא תמיד נבדקת מחקרית, ולא אחת היא שליפה מהמותן של מי שהכוח בידו.

כל שינוי בצמרת משרד החינוך משפיע על המערכת לא רק בטווח המיידי, אלא שנים רבות קדימה. בסקירה של שני העשורים לאחור, המשרד תפקד היטב כאשר השר היה ממונה על קביעת המדיניות והמנכ"ל ביצע אותה, תוך שהוא מנהל היטב את המשרד. המנכ"ל היה הלולין - מצד אחד המוציא והמביא של השר ומאידך המנהל של המערכת. לא תמיד זה הצליח והרבה פעמים התגלו קשיים. זה הצליח במיוחד כאשר השר השכיל לפנות למנכ"ל את הדרך ולסמוך עליו בשתי ידיים. כך היה לפני כעשור, כששמשון שושני היה מנכ"ל המשרד ואמנון רובינשטיין השר. בקדנציה הנוכחית זה לא קרה.
מערכת היחסים בין תמיר לאבואב ירדה עליות ומורדות. אבואב הכיר היטב את המערכת, בעיקר מהצד של השלטון המקומי. הוא היה אשף המספרים והנהלים. הוא היה מומחה לבעיות בהסעות, לחסכים בבינוי, לגודל הכיתות, לתקציבים חסרים. אבואב הגיע לתפקידו לאחר 12 שנים כראש תא החינוך במרכז השלטון המקומי. הוא הכיר את אנשי השלטון המקומי, הוא הכיר את הבעיות "האדמניסטרטיביות" במקומות שונים בארץ. מבחינה זאת  היה לו "פור" על כל מנכ"ל אחר. אבל אבואב, להבדיל מקודמתו בתפקיד, רונית תירוש, לא צמח מהפדגוגיה, ובזה קצת ניכר חסרונו. עם זאת, הוא דאג להכין תוכנית עבודה מסודרת לשלוש שנים קדימה, שאם הבא אחריו ידאג "שלא להטביע את חותמו", ייתכן והיא תצליח להשפיע.

משרד החינוך הוא משרד "בלתי אפשרי" - גדול, מסורבל, בזבזני בכוח אדם ניהולי מחד אך חסר בכוח אדם "מעשי" מאידך. יש פי שלושה מפקחים מהנדרש, אבל לא ניתן להשיג בטלפון את הממונה האזורית על בחינות הבגרות, כי "אין לה זמן לנשום". לא קל לנהל משרד שכזה ועוד יותר קשה לערוך בו שינויים. לזכותו של אבואב יאמר, שהוא הצליח "להרים" את "אופק חדש", שמי יודע אם ישרוד לאור הבעיות הגדולות בהשמתו. אבואב היה מנכ"ל ביצועיסט, חרוץ, איש מעשה. הוא השאיר נעליים גדולות. ביום ראשון האחרון, מונתה במקומו שולמית עמיחי. עמיחי כבר כיהנה כמנכ"לית המשרד ופוטרה על ידי לימור לבנת עם כניסתה לתפקיד שרת החינוך. הפיטורים עוררו בזמנו תרעומת רבה על לבנת, כיון שהדרך שבה נעשו הצביעו על חוסר התחשבות ברגשותיה של עמיחי.

מינויה של עמיחי הוא בראש וראשונה מהלך טקטי מבריק של תמיר. עזיבתו של אבואב עוררה כעס רב בעיקר בקרב אנשי השלטון המקומי. במינוי של עמיחי מאותתת להם תמיר "שפניה לשלום", שכן גם עמיחי היתה מקובלת עליהם בעבר. על פניו נראה שהמינוי של עמיחי חיובי, כיון שכל מינוי אחר היה יוצר זעזוע גדול יותר במערכת. מנכ"ל שכבר כיהן בעבר מכיר היטב את המשרד והוא מחליק לכיסא במהירות ובקלות. אישיותה של עמיחי כמו גם הסגנון הניהולי שלה, נראים כמתאימים לתמיר. הצמד תמיר-עמיחי הוא צמד ההיפך. ההיפך מהצמד הנשי שניהל את המשרד בקדנציה הקודמת - לבנת-תירוש. והתוצאות?  רק ימים יגידו. מה שכן מסתמן שאולי יהיה רגוע יותר. ארז אתה שם?