יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו. על עבירות כאלה, צריכים לבקש סליחה באופן אישי ולכן, ביום הכיפורים הממשמש ובא אנחנו מציעים סבב של סליחות שיטהר את האווירה במערכת החינוך. שרת החינוך תבקש סליחה בשם המדינה שהפקירה את מערכת החינוך לקיצוצים, לעוני, לצפיפות ולאלימות וגם לסיכונים ביטחוניים. ההורים יבקשו סליחה מבתי הספר ומהמורים על שהטילו עליהם את האחריות הבלעדית לחוצפה ולהפקרות של ילדיהם. המנהלים יבקשו סליחה על שהעבידו מורים, בעיקר מורות, בפרך, ללא תמורה, בשעות לא שעות, הריצו אותם להשתלמויות חסרות ערך, וכשנחלו הצלחות – שכחו לומר להם 'תודה'. מנהיגי המורים צריכים לבקש סליחה מחבריהם על שראו את הידרדרות מעמד המורים בישראל ולא מחו די הצורך, ונשיא המדינה בשם החברה הישראלית כולה צריך לבקש סליחה ממערכת החינוך שהפכה לשעיר לעזאזל של כולם.
כי האמת היא שיש לנו מערכת חינוך נהדרת שמתפקדת בתנאים קשים שאין כדוגמתם בארצות העולם הנאור. מערכת שמשלמת לפועלים ובעיקר לפועלות שלה, שכר נמוך להפליא וחולבת מהם עוד ועוד שעות עבודה. שמדי יום מטפלת ללא כוחות עזר כמעט, במאות אלפי ילדים שבאים מבתים עניים ומוזנחים ומקדמת אותם למרות הכל. שקלטה ועדיין קולטת ילדי עולים מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה – כמעט ללא תוספת תקציב. שהצליחה להעלות את אחוז מקבלי תעודות הבגרות בהתמדה וגרמה לכך שהביקוש להשכלה גבוהה הכריח את המדינה, למרות רצונה, לאשר הקמת עוד ועוד מכללות.
מערכת מושמצת, מושפלת המעומתת כל הזמן עם הישגי מדינות שמשקיעות בחינוך הרבה יותר, ונדרשת להדביק את הפער המתרחב בתוכנו ובינינו לבינן ללא תוספת משאבים.
ולסיום ולגמרי בהתנדבות, מערכת קו לחינוך מבקשת סליחה בשם מורי ישראל מכל מי שביודעין או לא ביודעין, בצדק או שלא בצדק, רואה עצמו נפגע מהם.