גם בלי לרדת לחקר לפרטי הסכם הרפורמה שנחתמה בין המדינה להסתדרות המורים ניתן לקבוע שהיא סובלת מכשל מובנה. לא ניתן ליישם אותה ללא הסכמת המורים בשטח. בהסכם נכתב כי בכל בית ספר שמבקש להצטרף לרפורמה, 70% מהמורים חייבים לחתום על הסכמה להצטרפות. בלי זה, בית הספר אינו יכול להיכלל ברפורמה ומוריו אינם יכולים להנות מפירותיה. ידוע לנו שברשימת 300 בתי הספר שנכללו ברפורמה השנה, מתנהלים ויכוחים מרים בין המורים אם לחתום או לא לחתום על הסכמה להצטרפות. מצד אחד ניצבים המורים שמצביעים על יתרונות השכר ומצד שני, המורים שמצביעים על מגרעות תוספת שעות העבודה. זוג מורים המלמדים בעיר אחת ומתגוררים בעיר שנייה סיפרו כי קיבלו איומים בפיטורין מאנשי הרשות המקומית אם לא יחתמו על הצטרפות לרפורמה. בני הזוג הסבירו לנו, שהם מעדיפים לעבוד במתכונת העבודה הקודמת, היות שתוספת השכר שיקבלו עם המעבר לרפורמה, לא תכסה את עלות הבייבי סיטר שיהיה עליהם לשכור על מנת שתמלא את מקומם בבית. "אם כל בתי הספר היו עוברים ביחד לרפורמה – לא הייתה לנו בעיה. הילדים היו חוזרים הביתה יחד אתנו, או זמן קצר לפנינו. אבל כיום, כאשר העיר בה אנחנו מלמדים נכללת ברפורמה ואילו העיר בה אנחנו מתגוררים – אינה נכללה בה, תוספת השכר שנקבל לא תכסה את ההוצאה". הוויכוחים אם להצטרף לרפורמה או לא, יצרו בכמה מקומות קרע בין המורים לבין עצמם ובינם לבין ההנהלות והרשות המקומית, והם גורמים לכך שבאותם מקומות הרפורמה תקועה, ולמעשה אינה קיימת. מכיוון שבמסגרת ההסכם שהושג – תוספות השכר המשמעותיות אמורות להינתן רק עם ההצטרפות לרפורמה – הרי שלמעשה, בבתי הספר שאינם מצטרפים אליה, גם לא חל השינוי המתבקש בשכר המורים.