המעוז האחרון – התפטרות מורים

אם המורים יממשו את איומיהם להתפטר במקרה של הוצאת צווי מניעה נגדם – הם ירשמו תקדים היסטורי במערכת החינוך הישראלית. מורי ישראל הצהירו תמיד על הכבוד שהם רוחשים לבית המשפט ולפסיקותיו וכאשר בית המשפט החליט שעליהם לחזור לעבודה, או לשולחן המו"מ  – הם חזרו. עם זאת, יש להדגיש כי עד כה, עיקר הפניות לבית הדין לעבודה באו מצד המורים והן נסבו על נושאי פיטורין ולא על התפטרות. זה קרה בימיה של לימור לבנת. משרד החינוך, במסגרת מהלכיו ליישום דוח דברת, ביקש לפטר אלפי מורים. ארגוני המורים פנו לבית הדין לעבודה בבקשה לעצור את המהלך – ונכשלו. כזכור בפסק הדין שכתב השופט סטיב אדלר באוגוסט 2005 הוא קבע כי המדינה רשאית לפטר מורים, כדי להשיג את הסכמת ארגוניהם ליישום דוח דברת:: "איננו סבורים שיש בעמדה זו, שאפשר שיש בה משום הפעלת לחץ על ארגוני המורים להסכים ליישום דו"ח דוברת, פסול. המדינה רשאית להחליט על סדרי עדיפויות באופן הקצאת המשאבים, ומבחינתה נודעת חשיבות עליונה לביצוע רפורמה במערכת החינוך. אין לכחד, כי המדובר בעמדת פתיחה נוקשה במשא ומתן, אך אין לומר, כי רק בשל כך היא פסולה או כי דבק בה חוסר תום לב. זאת ועוד, אין פסול בהפעלת לחץ במסגרת משא ומתן קיבוצי, בתנאי שהדבר נעשה במסגרת הוראות החוק, ההסכמים וההסדרים הקיבוציים וההלכה הפסוקה, כבמקרה דנן. בה במידה, נוקטים ארגוני המורים לעתים באמצעים ארגוניים שמטרתם הפעלת לחץ, ובתוך כך עיצומים והשבתת מערכת החינוך". במלים אחרות, השופט פסק כי קיים איזון בין זכות המדינה להלחיץ את המורים לבין זכות המורים להשבית את מערכת החינוך.

ייתכן שמתוך גישה זו – יסכים בית המשפט להוצאת צווי מניעה נגד המורים השובתים ואז, מעוזם האחרון יהיה – התפטרות המונית. במקרה כזה, עלולות לעלות בעיות משפטיות נוספות. למשל, המדינה תוכל לטעון כי התפטרות מורים באמצע שנת לימודים אינה חוקית ולדחות את מכתבי ההתפטרות. מנגד המורים יוכלו לטעון כי מאחר שאין ביניהם לבין המדינה הסכם עבודה חתום – אי אפשר לכפות עליהם המשך עבודה ועוד כהנה וכהנה טענות וטענות –נגד. הבעייה המרכזית הייתה ותישאר: המו"מ על אופייה של מערכת החינוך אינו יכול להיחתך בבתי המשפט, אלא אך ורק על הבמה הציבורית.