במשבר הנוכחי, הובא פעם אחת לזירת הוויכוח הרעיון שאפשר להחליף את המורים במחשבים. הרעיון נגנז מיד כיון שכיום ידוע שהתלמידים אינם יכולים ללמוד מהאינטרנט יותר ממה שהם לומדים ממוריהם. זה לא רק מפני שמחשבים לא יכולים לחנך לערכים, אלא בעיקר שכיום כבר ידוע מהרבה מאוד מחקרים, שרק מתי מעט מסוגלים ללמוד באמצעות מחשב [למידה מקוונת]. למחקרים אלה הצטרף לאחרונה מחקר קטן של ד"ר אילנה רונן וד"ר מירי שיינלד מסמינר הקיבוצים "הוראה מקוונת – האם כל אחד יכול?", שהתפרסם בשנתון האחרון של "שבילי מחקר" [מס' 14] בהוצאת מכון מופת ורשות המחקר הבין-מכללתית. המחקר בדק במשך שלוש שנים, בין 2003 ל-2005, את מידת ההתאמה להוראה מקוונת של הקורס "הוראת המדעים בגיל הרך" הנושא אופי סדנאי, וכולל מעבדות. אוכלוסיית המחקר כללה 64 סטודנטים, כ-20 בכל שנה, כאשר בשנתיים האחרונות שולבו בקורס סטודנטים עם לקויות למידה, 8 סטודנטים בכל שנה. מתברר כי בנושאים פשוטים המוכרים מחיי היום-יום וניתנים ללימוד עצמי, העברת הקורס בדרך של הוראה מקוונת היא אפשרית וזוכה לדרגת הערכה גבוהה בקרב הסטודנטים. לעומת זאת, בנושאים מורכבים הדורשים לימוד מעמיק, הוראה מקוונת היא קשה ואינה זוכה להצלחה. נושא נוסף שעלה מהמחקר הוא, שככל שהאינטראקציה בקורס הייתה טובה יותר – עלו הסיכויים להצליח בקורס המקוון. הצלחת הסטודנטים לקויי הלמידה בקורס המקוון במרבית המקרים הייתה טובה יותר, בין היתר, מפני שהם ציפו לקשר משמעותי עם המרצים ועם עמיתיהם ואף יזמו אותו יותר מהסטודנטים האחרים. הם שאלו שאלות, ביררו נושאים בעייתיים והצליחו.
כאמור, ממצאי המחקר תואמים ממצאי מחקרים שנעשו בקרב אוכלוסיות שונות, בנושאים שונים, והמסקנה העולה מכולם – שהמחשב אינו מייתר את המורים, להפך, הופך אותם לנחוצים יותר, וזאת במהופך למגמה הרווחת בהרבה מדינות, שמוכנות להשקיע מיליארדים במחשוב אך לא במורים.