מערכת החינוך מחזרת על הפתחים

קרן ב.

13/11/2007

אם מישהו תוהה מדוע בתי ספר נענים בקלות כה רבה לתרומות, גם כשמדובר בתרומות החודרות לגוף המעשה החינוכי כגון אלה המוצעות להם על ידי לב לבייב או אנשי הסיינטולוגיה – עליו להתבונן בנתונים שהציג השבוע מרכז אדוה בכנסת. מרכז אדוה הוא גוף פרטי העוסק בין היתר בבחינה ביקורתית של תקציב המדינה, ומהנתונים שהוא הציג עולה, כי בין השנים 2001 – 2008 למרות הצמיחה במשק, חל קיצוץ משמעותי בכספים שהמדינה מקצה לשירותים חברתיים, בין היתר לחינוך. כך למשל, תקציב שעות התקן לתלמיד ירד מ- 8,876 שקל לשנה ל-7,976 שקל לשנה ואילו תקציב ההשכלה הגבוהה לסטודנט ירד מ- 44,503 שקל לשנה ל- 36,930 שקל לשנה. הקיצוץ הזה בתקן השעות לתלמיד הפך את בתי הספר ברחבי המדינה לגופים "מורעבים", הנענים בשמחה לכל מי שמציע להם שעות לסתום את ה'חור' בתקן השעות שנבע בגלל הקיצוץ. תופעה דומה מתרחשת גם באוניברסיטאות, הפותחות שעריהן לתכניות ממומנות על ידי בעלי הון. מערכת החינוך בכללה, הפכה להיות מערכת המחזרת על הפתחים, הנענית בחפץ לב לכל תרומה. קרנות למיניהן מנהלות תכניות העשרה, תכניות התערבות ותכניות הכשרה, באישור משרד החינוך. שרת החינוך הצטלמה עם תורם שהבטיח לשפץ בתי ספר בטבריה, גופים אינטרסנטיים מתחום המחשבים תורמים מחשבים לבתי ספר על מנת ליצור לעצמם תדמית חיובית, והרשימה עוד ארוכה.

הבעיה היא שהכלל הנקוט בעולם העסקים לפיו 'אם נותנים לך קח' אינו תופש במערכת החינוך, האמורה לשמש כשומרת סף עבור התלמידים והוריהם,לסנן, לבדוק ולהגן מפני חדירת השפעות זרות למעשה החינוכי עצמו. אלא שמערכת 'מורעבת', הנאלצת לחזר על הפתחים, אינה מסוגלת למלא כהלכה את תפקידה זה.