|
רפורמה בכפייה |
קרן ב. |
3/12/2007 |
האיום להחזיר את המורים השובתים לבתי הספר תחת צווים, הוא צעד כוחני שמטרתו לכפות עליהם רפורמה שאינם מסכימים אתה. מתברר שלא רק ארגון המורים אינו מסכים לרפורמת "אופק חדש", הורים רבים וראשי רשויות מקומיות מתייחסים אליה בחשדנות וכך גם רבים מחברי הסתדרות המורים. באחרונה הודיעה קבוצה של מורים, חברי הסתדרות המורים, על פנייתם למבקר המדינה על מנת שיבדוק מקרים בהם הופעלו לחצים ואיומים בפיטורין על מורים במטרה לכפות עליהם הצטרפות לרפורמה, בניגוד להסכם עם הסתדרות המורים ובניגוד להצהרות המפורשות של שרת החינוך יולי תמיר כי היא תיעשה בהסכמה ולא בכפייה. מבחינת מהותה, היקף השינוי ומשמעויותיו, ניתן להשוות את רפורמת "אופק חדש" לרפורמת חטיבות הביניים, שהתקבלה בשנת 1968, במטרה לשנות את מבנה החינוך היסודי והעל-יסודי, תוך יישום עקרון האינטגרציה בין אוכלוסיות שונות. גם אז כדי להחיל את הרפורמה ננקטו אמצעי כפייה נגד מורים ומנהלים שהתנגדו לה, וגם אז, במקביל לאמצעי הכפייה, השקיעה המדינה עשרות מיליארדים בהקמת בתי ספר חדשים, בתוספת שעות, בהכשרת מורים ובהכנת תכניות לימודים. למרות כל זה, תוך שנים אחדות מרכיב האינטגרציה ברפורמת חטיבות הביניים לא הפך למה שקיוו, בין היתר בגלל שרבים מההורים, המורים, המנהלים והרשויות המקומיות פעלו נגדה, ובגלל שאנשי צמרת משרד החינוך, שלמרות שהיו מחויבים לרפורמה מתוקף היותה חלק ממדיניות משרד החינוך - קיבלו החלטות שנגדו במהותן את עקרונות האינטגרציה. כך, למשל, ניתנה הסכמה לקיומן של הקבצות והסללות בחטיבות הביניים (תופעה שכונתה סגרגציה בתוך אינטגרציה), והחל משנות השמונים של המאה הקודמת - הקמת בתי ספר ייחודיים (בלתי אינטגרטיביים ואפילו סגרגטיביים). מה שעולה מניסיון העבר הוא, שלהיבט הציבורי השלילי שיש ליישום רפורמה בחינוך באמצעי כפייה - מתלווה גם היבט פרקטי: יישום בכפייה הוא לא יעיל ובסופו של דבר אם הוא ייעשה, ניתן לנבא כי המרכיב המהותי של רפורמת "אופק חדש" - שיפור מערכת החינוך - לא יתבצע כמו שלא התבצעה אינטגרציה כמו שקיוו ברפורמת חטיבות הביניים.
*עיינו במסמך רקע בנושא "הקצאת משאבים בחינוך, עקרון האינטגרציה ובתי"ס ייחודיים במגזרים השונים", שהוגש לח"כ יולי תמיר באפריל 2003 על ידי מחלקת מחקר ומידע של הכנסת, נמצא באתר הכנסת.
|
|
|
|
|