החדרת תוכניות "רוחניות" לבתיה"ס

איגוד הצרכנים האמריקאי טוען, כי תוכנית לימודים היא החדירה המסוכנת ביותר של גורמים מסחריים או עסקיים לבתיה"ס - כיוון שהיא נכנסת לליבה של עבודת החינוך. בישראל הולכות בשנים האחרונות ומתרבות תוכניות הלימודים המופקות ומופעלות על ידי גורמים אינטרסנטים או בעלי ממון בבתיה"ס. מדובר בתוכניות "רוחניות", המתאימות להלך הרוח או אמונותיהם של אותם גורמים. הדוגמאות הן רבות: תוכניות לחוסן רוחני, תוכניות למניעת אלימות ולמציאת האושר הפנימי, תוכניות להוראת המסורת היהודית בבתי"ס חילוניים ועוד. מה מניע את הגורמים הללו ושכמותם להפעיל תוכניות חינוכיות בבתיה"ס? התשובה היא פשוטה: בתי"ס הם כר פורה לעשיית רווחי תדמית. המורים והמנהלים הם קהל נוח לקליטת תוכניות שמטרתן המוצהרת נמצאת בלב הקונצנזוס החינוכי, בנושאים כמו אי אלימות, פיוס, חיבור למסורת ועוד, ובמיוחד כשהתוכניות מגיעות עם תקציבים נדיבים לתוספת שעות יקרות ערך. ואילו הילדים - הם קהל שבוי המקובץ יחד מכוח חוק חינוך חובה, שאין לו ברירה אלא להיחשף לתוכניות שנבחרו על ידי מוריו. מכיוון שבתי"ס הם מוסדות בעלי הכרה רשמית – כל מסר המועבר באמצעותם מקבל אף הוא הכרה כמסר חינוכי – היינו מסר שאין מאחוריו מניעים נסתרים כגון עשיית נפשות לאידיאולוגיה מסוימת, או שיפור תדמיתו של אדם מסוים. לכל אחד מהגורמים בעלי הממון יש סיבה טובה לרצות לקבל הכרה רשמית כמעבירי מסר חינוכי נקי מכוונות נסתרות. הבעיה היא אנשי החינוך, הם העומדים בשער ועליהם האחריות לבחון לעומק ולסנן כל מסר המועבר דרכם. במידה והם אינם עושים זאת – הם מועלים בתפקידם החינוכי.