על שקיפות ואי-שקיפות בהתנהלות משרד החינוך

משה"ח מצהיר מזה שנים לא מעטות על עיקרון שקיפות מידע, אולם בפועל השקיפות מתקיימת רק כשלמשרד נוח לקיימה או אין ברירה לעשות זאת, למשל בפרסום תוצאות מבחנים בין לאומיים, הבגרויות או המיצ"ב. במקרים אחרים, למשל כשמנסים לברר פרטים על התקשרויות המשרד עם חברות חיצוניות, נענים דורשי המידע בתשובה כי מדובר בנושא פנימי של המשרד. שיטה מתוחכמת יותר להסתרת מידע היא חשיפתו במקומות מוצנעים. בדרך זו אי אפשר להאשים את המשרד באי שקיפות, אך מאידך המידע אינו מגיע לציבור הרחב שאליו הוא אמור להגיע. כך, למשל, ניתן למצוא בעשרות אתרי משה"ח מידע מעניין, שאינו זוכה לחשיפה בהודעות לעיתונות, שמוציא המשרד. כל מה שעל עיתונאי חרוץ לעשות הוא לחטט באתרים אלה ולדלות את המידע, מה שגוזל זמן רב. דוגמה לכך: באתר הרשות להערכה ומדידה התפרסמו לאחרונה תוצאות מחקר שליווה את תוכנית הניסוי של רפורמת דברת בשנתה השנייה. הפרסום לא לווה בשום הודעה לעיתונות של המשרד. לעומת זאת אשתקד, כשפורסם המחקר על שנתו הראשונה של הניסוי, הוא לווה בהודעות לעיתונות וחשיפה תקשורתית רבה. יש לציין, כי באותה שנה התוצאות לא היו חד משמעיות לטובת הניסוי או לרעתו. לעומת זאת, תוצאות המחקר על השנה השנייה של הניסוי היו חיוביות למדי. ההיגיון שעומד מאחורי הבלעת המחקר די ברור; מה הטעם לדווח על תוצאות ניסוי שכבר מצא "מנוחה נכונה" ובוטל השנה, כאשר כבר מיושמת בשטח רפורמה חדשה, שאינה שונה, אגב, בהרבה ממנו?