לייצר מורים בזול

כל אימת שמדברים על חיסכון בתקציב החינוך, עולה לדיון מערכת הכשרת המורים, שהיא ללא ספק מערכת בזבזנית עד מאוד. בתקציב החינוך לשנת 2007 כ-700 מיליון שקל הוקצו ל-58 מוסדות להכשרת מורים. מחציתם - 29 סמינרים חרדיים. במערכת הזאת למדו 34,738 סטודנטים מהם 10,978 חרדים, 6,537 מהמגזר הממלכתי-דתי ו- 17,8123 חילונים. ברור מהנתונים כי המערכת החרדית מכשירה הרבה יותר מורים ממה שהיא צריכה, וכי מוסדות ההכשרה החרדיים הם קטנים ועל כן גם יקרים. אבל במערכת הזאת, הבולעת נתח רציני מתקציב הכשרת המורים אף אחד לא מעז לגעת. הסיעות החרדיות בכנסת, המצליחות להגן עליה, אפילו לא מעמידות פנים שמדובר בצורך אמיתי. לטענתן, הסמינרים החרדיים מהווים מעין מערכת השכלה גבוהה לבנות חרדיות, ועל כן יש הצדקה בקיומם. לפי העיקרון החלמאי, של חיפוש הכסף מתחת הפנס ולא במקום בו הלך לאיבוד, עולות בשנים האחרונות בזו אחר זו תוכניות איך להוזיל את הכשרת המורים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. קיימים כיום שני מודלים להכשרת מורים. האחד הוא האוניברסיטאי, המכשיר בסך הכל כ-3% מכלל המורים. לפי מודל זה, המורה לעתיד "עושה" תואר אקדמי בתחום דיסציפלנרי כלשהו ואחר כך לומד חינוך לקבלת תעודת הוראה. במודל זה כמות השיעורים המעשיים היא מועטה. המודל השני הוא הכשרת המורים המכללתית, שבה לימודי הדיסציפלינה אינם עומדים בפני עצמם אלא קשורים בתוכנית הלימודים הנלמדת בבתיה"ס. במודל המכללתי חלק גדול מאוד מהשעות, בעבר 18 שעות שבועיות וכיום 15 שעות שבועיות, מוקדש להתנסות מעשית. ההתנסות המעשית מייקרת מאוד את הכשרת המורים במכללות מכיוון שהיא דורשת מדריכות מעשיות. המערכת האקדמאית, שבה ההתנסות המעשית מצומצמת, היא זולה בהרבה, ומשום כך היא גם מועדפת על ידי האוצר ששב ודורש את "התייעלות" תקציב החינוך. מנגד, על ההכשרה המכללתית מגנים בעיקר אנשי החינוך, וה"שטח" המעדיף את בוגרי המכללות. בירחון "מופת" מתנהל באחרונה ויכוח נוקב בנושא זה בעקבות מאמרם של פרופ' תמר אריאב ונוח גרינפלד "המתווים החדשים בהכשרה להוראה בישראל". אנשי המכללות שבים וטוענים, כי לאינטגרציה שנעשית במכללות בין הלימודים העיוניים לבין התכנים הנלמדים בבתיה"ס, כמו גם בין לימודי החינוך העיוניים ובין ההתנסות המעשית, אין תחליף, וכי העדפת המודל האוניברסיטאי תביא להידרדרות באיכות ההוראה.