מעורבות בטרם פורענות

ערב פתיחת שנת הלימודים ה'תש"ע, מזמן בפני תושבי מדינת ישראל מספר מועדים משמעותיים נוספים: חודש אלול- חודש הסליחות, ערב ראש השנה ויום הכיפורים ה'תש"ע.

אחד המקורות לשם החודש, בארמית: "אלל" – פירושו חיפוש, והוא מבטא את העובדה שחודש אלול הוא חודש התשובה והפשפוש במעשים. חודש זה מכונה במסורת "חודש הרחמים והסליחות", מכיוון שהוא מקדים את ראש השנה ויום כיפור המסמלים התחלות חדשות ותקוות בצד חשבון נפש. וכמובן, פתיחת שנת לימודים חדשה המלווה השנה גם בציפייה רבה וברוחות מבשרות תקווה הנובעות מאישיותם של שר החינוך ומנכ"ל משרדו.

מערכת החינוך שואבת את עקרונותיה, סמכותה וערכיה ממגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל (ששמו הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל"). במגילת העצמאות נקבע כי "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין."

תיקון לסעיף 2 בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953, בנושא מטרות החינוך הממלכתי שהתקבל בכנסת בתאריך  ט"ז  באדר  א'  ה'תש"ס  (22.2.2000) מורה "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתחיחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות בין בני אדם ובין עמים."

בכתב המינוי של כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (21 בספטמבר 2003), נקבע, על בסיס המקורות שלעיל, כי מערכת החינוך "תהווה אמצעי מרכזי ליצירת חברה אזרחית ערכית וסובלנית, תסייע בצמצום הפערים החברתיים ובהגברת המצוינות והשוויוניות בחברה הישראלית על- ידי מתן חינוך איכותי לכל ילדי ישראל", וכן כי המערכת "תסייע בצמצום הפערים החברתיים ובהגברת המצוינות והשוויוניות בחברה הישראלית על- ידי מתן חינוך איכותי לכל ילדי ישראל."

ואולם, בצל הסליחות, חשבון הנפש והתקוות, קיימות התרחשויות במערכת החינוך בישראל שאינן נסבלות. ההתפתחויות אלו מבטאות חוסר פתיחות וסובלנות כמו גם ריחוק, בידול והתנשאות, המחייבות את כולנו לבחינה מעמיקה ולעשייה נחרצת!
הפער בין הרצוי והמוצהר למצוי, מעורר חלחלה.

אופיים של האירועים האחרונים, מציג בפנינו, אנשי ונשות החינוך, אתגר אזרחי- חינוכי עליון. אתגר זה חשוב שיהפוך לחלק בלתי נפרד מ"סדר היום הציבורי" של מדינת ישראל. זאת אף שיש אנשי חינוך הבוחרים להתעלם מסוגיות כגון אלו (כמו גם מסוגיות משמעותיות אחרות) בטיעונים שונים ומשונים.

חשוב שאנו, נשות ואנשי החינוך, נבין, נפנים וניישם: התעלמות פירושה מסר! כיוון שמִדְברים חשובים לא מתעלמים, הרי שהתעלמות מעיסוק בשבר שנפרש לפתחנו, משדרת מסר ברור: הנושא אינו חשוב ו/ או אינו מענייננו.

האירועים האחרונים מזמְנים לנו התנסות לא פשוטה בכל מישור שהוא: יחסים בין קבוצות, יחסי רוב- מיעוט, סובלנות ומניעת אלימות, קבלת הזָר והשונה, סוגיות קיומיות, סוגיה אזרחית, התמודדות עם נושאים שנויים במחלוקת, התמודדות עם נושאים שאין להן פתרון אחד ויחיד ובכל זאת עלינו לקבל החלטות-בכלל, ובתנאי חוסר ודאות- בפרט.

אני קורא לקהל מחנכי ישראל: לאנשי החינוך ברשויות המקומיות, למנהלי מוסדות החינוך (ממעונות היום ועד לבתי הספר התיכוניים ולאוניברסיטאות, בחינוך הקרוי "פורמאלי" ו"בלתי פורמאלי"), למדריכי תנועות הנוער ולאנשי משרד החינוך: אי-השוויון, השסעים בחברה הישראלית, השבר הערכי והקיטוב החברתי כמו גם הבורות ורמת הידע המשתקפת במבחנים הבינלאומיים והארציים, הם אות אזהרה לכולנו.

הבה נאמץ את דבריו של גדול המחנכים, יאנוש קורצ'אק: "רק מי שאינו אוהב מחשבה יצטער על השוני וירגז על הרב גוניות, המאלצים את האדם לחשוב, לראות ולהבין".

על אף הקשיים זכרו נא: התמודדות היא לא רק דבר מחייב ומעשה של אומץ לב אזרחי ויושר אישי. יש בה תפישה ואמירה חינוכית.

אני רוצה לבקש מכם ומכן להתייחס לאירועים האחרונים כגורם מזמן, במגוון מסגרות. להתמודד, לא להתעלם ולתקן...

עלינו להוקיע כל תופעה של אלימות מילולית ופיסית, כל אפליה, חוסר סובלנות, התבדלות והתנשאות.

עתידנו בחינוך. בידינו הדבר!