האם הגיע הזמן לבטל את שיעורי הבית? הצעה לסדר יום לימודים חדש

האם לא הגיע הזמן לבטל את שיעורי הבית? האם לא הגיע הזמן לפטור את התלמידים מעול לימודי נוסף בבית לאחר שעות לימוד רבות כל כך בבית הספר? האם אין זה נכון לפנות לתלמיד הצעיר זמן לעיסוקים נוספים אחרים, לתחביבים, לפעילויות חברתיות, לקשר משפחתי ולמנוחה? האם צריכה הפעילות הלימודית למלא את רוב שעות היום של התלמיד? האם לא הגיע הזמן לבחון מחדש את אחד מהיסודות "המקודשים" של הלמידה מזה מאות שנים, לאור השינויים שחלו בחברה בשנים האחרונות? האם לא הגיע הזמן להודות, כי שיעורי בית הם מושג ארכאי, מילוני בלבד לגבי תלמידים רבים, ומן הראוי להיערך לסדר יום לימודים חדש, אולי בעקבות "אופק חדש"?

על פי התפיסה המסורתית, שיעורי הבית הן מטלות לימודיות שהמורים מטילים על התלמידים לבצען מחוץ לשעות הלימודים בבית הספר, כלומר, בביתם. שיעורי הבית מכוונים לחיזוק, הפנמה והטמעה של חומר הלימוד השוטף שנלמד בכיתה, לקריאת אינפורמציה (חומר רקע) לקראת לימוד נושא חדש או להתנסות בכתיבת עבודת חקר יישומית או יצירתית, המכוונת לטיפוח הלומד העצמאי. שיעורי הבית נתפסים כחלק הכרחי של הלימוד. הרווח השולי הנוסף של שיעורי הבית הוא טיפוח משמעת עצמית ולקיחת אחריות על ההתקדמות האישית בלימודים.

מחקרים שנערכו במהלך השנים הצביעו על תרומתם של שיעורי הבית להעלאת הישגי התלמידים, אך רק אם הייתה אחר כך בדיקה שיטתית ומסודרת שלהם ומשוב אישי על איכות הביצוע על ידי המורה. כמו כן, ההורים נתפסו על ידי המורים כשותפים פעילים לפיקוח על ה"חלק הביתי" של הלימודים. ההורים נדרשו לרמת מעורבות גבוהה בפעילות הלימודית של ילדיהם בהכנת שיעורי הבית.

המצב כיום השתנה לחלוטין. במרבית המשפחות שני ההורים עובדים במשך כל היום לפרנסת המשפחה, ומגיעים הביתה רק בשעות הערב, כשהם עייפים ביותר. אין באפשרות ההורים לפקח על הלמידה בבית של ילדיהם. ההורים גם אינם מעוניינים לפתוח בשעות אלה חזית של עימותים ביניהם לבין ילדיהם, היוצרים לעיתים מתח ומריבות בבית. הורים שידם משגת, נעזרים במורים פרטיים כדי לפקח על החזרה השוטפת על חומר הלימוד. אלה שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם, משאירים נושא זה פרוץ, ללא פיקוח עקבי, והתלמידים מנצלים זאת.

בנוסף לכך, תלמידים רבים מתקשים בהכנת שעורי הבית, וההורים במקרים רבים אינם מסוגלים לעזור להם בהכנתם, גם אם הם רוצים בכך. תלמידים רבים הם חסרי מוטיבציה עצמית ורצון להשקיע מאמץ בהכנת שיעורים. בעידן בו הסיפוקים הם מהירים והפיתויים בבית להנאות פאסיביות הם רבים (טלוויזיה, מחשב, אינטרנט), הצעירים אינם ממהרים להשקיע מאמץ בעניין שתוצאותיו אינן נראות מייד לעין. לכן אנו עדים לתופעות של מרמה, העתקה מחברים, "קניה" ו"מכירה" של שיעורים וניסיונות בלתי נלאים להסתרה של אי הכנתם מן המורים. מצב יום-יומי זה תורם להגברת המתח והניכור בין התלמידים לבין המורים.

אם נודה על האמת, רב המורים אינם בודקים את הכנת שיעורי בית באופן שיטתי ועקבי. הדבר נובע מתוכנית לימודים עמוסה, מהצורך להספיק וללמד הכל על פי התוכנית ומהקצאה מצומצמת של שעות לימוד שבועיות לכל מקצוע. בהעדר פיקוח על הכנת שיעורי הבית על ידי המורים, מתבטל התמריץ הבסיסי ביותר להכנתם מנקודת מבטם של התלמידים.

אין להתעלם מכך, כי בלתי אפשרי לתת שעורי בית משמעותיים ויעילים לכל התלמידים בכיתה; טווח היכולות של התלמידים בכיתה הוא רחב מאוד ושיעורי בית אחידים, מטבע הדברים, אינם יכולים לענות על הצרכים הספציפיים של כל התלמידים בתהליך הלימודי.

מה ניתן לעשות במצב זה? לדעתי, מן הראוי לחשוב על מבנה יום לימודים שונה מזה הנהוג היום במוסדות החינוך שלנו. אני סבורה, שיש לצמצמם את מספר מקצועות הלימוד שיילמדו בכל יום לימודים. לכל יחידת לימוד של הקניית חומר לימודים חדש, יוצמד שיעור לתרגול ולחזרה בפיקוח המורה. מערכת החינוך צריכה לקחת על עצמה את האחריות  להפנמה ולהטמעה של חומר הלימוד אצל התלמידים. הכנת שיעורי התרגול והחזרה בבית הספר תאפשר התאמה מוצלחת יותר של מטלות שונות לתלמידים שונים באותה הכיתה. השונות בין התלמידים תקבל מענה בשונות במטלות הלימוד שיוטלו על הפרט ובאיכות הסיוע והעזרה האישית שיושיט המורה לתלמידיו. לבית יש להשאיר רק כתיבה של עבודות חקר ועבודות יצירתיות וכן את הקריאה של חומר הכנה עיוני, הגוזלת זמן רב. יש לחתור לכך שניתן יהיה להשתמש בבית הספר בתוכנות לימוד ממוחשבות, שתאפשרנה חזרה ותרגול בקצב אישי, תוך קבלת משוב מיידי על מידת השליטה בחומר הנלמד. בכל מקרה יש צורך בגיבוש מדיניות בית ספרית מוסכמת בנושא.

אני מקווה שבמסגרת החשיבה על השלב הבא של יישום הרפורמה בחינוך, השלב של השינויים הפדגוגיים, תינתן הדעת גם  לנושא חשוב זה.