"אופק חדש" ליוקרה מקצועית

בעקבות הכנסתה של רפורמה חדשה למערכת החינוך בישראל, אני מבקשת להעלות מספר הרהורים בקשר למהותה של יוקרה מקצועית. אין לי ספק, שרפורמת "אופק חדש" מתכוונת בין שאר מטרותיה להשפיע גם על ההעלאה של יוקרת מקצוע ההוראה. כידוע לנו, אחד הגורמים ליוקרה מקצועית הוא התגמול החברתי הבא בצידה. במילים אחרות, השכר או הפיצוי הכספי אותו מקבל העוסק במקצוע. מבחינה זאת, אני סוברת  שרפורמת "אופק חדש" תתרום לאורך זמן לשיפור מעמד המורה. העלאה משמעותית בשכר המורה,היא אחד הגורמים למשיכת כוח אדם איכותי להוראה.

 מתן תגמול נאות לעוסקים בהוראה מהווה הבעה של הערכה חברתית ממשית לתפקיד המקצועי החשוב אותו ממלאים המורים.

אולם, האם זהו היסוד היחידי או העיקרי לבנייתה של יוקרה מקצועית? ברצוני לבחון סוגיה זו על ידי בדיקת היוקרה המקצועית של מקצועות אחרים.

ניקח לדוגמה את מקצוע הרפואה. מקצוע זה זוכה ליוקרה גבוהה. מדוע? האם יוקרתו נובעת אך ורק או בעיקר מרמת שכרו של העוסק בו, של הרופא? האם היוקרה שאנו מייחסים לעריכת דין נובעת אך ורק מרמת שכרו של עורך הדין? והרי ידוע שהמצב כיום הוא של היצע רב של עורכי דין ובשל כך, שכרם של רבים מהם הוא נמוך. האם היוקרה המקצועית שלהם נפגעה בשל כך? ומה לגבי אנשי ההיי-טק? האם המשבר האחרון בענף כרסם ביוקרה המקצועית שלהם?

אם כן, מה מקנה למקצוע את יוקרתו? האם היוקרה המקצועית היא תלוית היצע וביקוש? מזה שנים אנו עדים לביקוש גדול של מורים מול מחסור בהיצע. האם תרם מצב זה לעליה ביוקרה המקצועית של מקצוע ההוראה? הדבר תמוה עוד יותר לנוכח ההצהרות הקבועות של הממסד על החשיבות הרבה של העשייה הלימודית והחינוכית בבתי הספר. החינוך נתפס כגורם בעל חשיבות מהמדרגה העליונה לגבי עיצוב דמותו של היחיד ועיצוב דמותה של החברה. נוהגים ליחס לחינוך את היכולת לשנות, לקדם, להכשיר, לעצב את הדור הבא. אז מנין היוקרה הנמוכה של העוסקים בו? מנין ההערכה הציבורית הנמוכה למקצוע, הערכה שהיא המקנה למקצוע את יוקרתו?!

נראה לי שאחד הגורמים לכך, הוא הטלת הספק ביכולתם של תכני הלימוד וההתנסויות הלימודיות והחינוכיות, שמרכיבות את תוכנית הלימודים בבית הספר להביא לתוצאות החיוביות שצוינו לעיל. השירות המקצועי של הרופא, עורך הדין וכיו"ב אמור להביא לנו תועלת מעשית, הנחוצה לנו. ברור לנו, שהתועלת הזאת נשענת על החלטות מקצועיות שבבסיסן ידע מקצועי ספציפי, שאיננו נחלת הכלל ודורש שנות לימוד והתמחות מרובות. לעומת זאת בהוראה, לא ברור לנו מה תהיינה התוצאות של הפעילות הנעשית בין כותלי בתי הספר. איננו משוכנעים לגבי התועלת שיש בלימוד בבית ספר במשך שנים ארוכות. איננו בטוחים שתוצאותיו הן תולדה של העשייה המקצועית שלנו. לעיתים נדמה לנו שבין כך ובין כך היו הדברים קורים בדרך זו או אחרת.

הדבר בולט עוד יותר בנושא החינוך האמור להתבצע במוסדות החינוך לאורך כל השנים. שאלה שחוזרים ומעלים הורים, אנשי חינוך ואנשי מדעי התנהגות מתייחסת למידת ההשפעה של תהליכי חינוך על האישיות. האם ניתן לשנות את האישיות של הפרט באמצעות תהליכי חינוך או האם האישיות הינה קונפיגורציה דטרמיניסטית? התשובה הרווחת כיום בין החוקרים היא שהתנהגות הפרט הינה פונקציה של תהליך דינאמי מתמשך של התייחסות גומלין בין תווי אישיות מקובעים של הפרט לבין ההקשר המצבי שבו הוא נתון. מכאן שתהליכי החינוך הפורמאלי במערכת הבית ספרית (כמו גם תהליכי החינוך במערכת המשפחתית) נמנים עם התהליכים המרכזיים המשפיעים על ההקשרים ההדדיים של הפרט עם הסביבות השונות שהוא פועל בהן ועל אופני הסתגלותו אליהן.

עמדה זו נכונה גם לגבי המערך הלימודי של בתי הספר כפי שהוא בא לידי ביטוי בסילבוס הכללי ובקוריקולום  של כל מקצוע ומקצוע. כאן ברצוני להדגיש את החשיבות של השינוי המתחייב בתוכנית הלימודים הרשמית של בתי  הספר בארץ, תוכנית שנקבעת ברמה הממלכתית על ידי משרד החינוך ואמורה לחייב את כל מוסדות החינוך בארץ.

תכני הלימוד צריכים להיבדק לעומק ולהתאים עצמם למציאות חיינו במאה ה – 21. לכאורה עוברות תוכניות הלימוד שינויים כל הזמן. אבל אילו אינם שינויים מהותיים. השינויים חייבים להיות דרמטיים ממש. מלבד רכישת מיומנויות יסוד של שפה ואוריינות מתמטית, רכישת ידע בסיסי בתרבות כללית ובמורשת לאומית, חייבת ההתנסות הלימודית בבית הספר לכלול גם מתן הזדמנות עקבית ושיטתית בפיתוח יכולת החשיבה של הצעיר ופיתוח יכולת הלימוד העצמית שלו. המערך הלימודי צריך לעודד פיתוח גמישות מחשבתית, יכולת הסתגלות לשינויים מהירים וקבלת החלטות דינאמית על בסיס רכישת ידע חדש. הידע וההתנסות של הצעיר בבית הספר חייבים להיות רלבנטיים לחיים שלנו עכשיו. ידע זה חייב לעזור לצעיר לתפקד בעולם של קדמה טכנולוגית, עולם שמשתנה כל הזמן. ברור לנו שהצעיר של ימינו יצטרך ללמוד ולהשתלם כל חייו כדי להישאר רלוונטי במקצוע בו בחר לעסוק וכן כדי להיות מסוגל לשנות קריירה מקצועית במשך החיים. מדובר אם כן, בשינוי של ממש בתוכניות הלימוד ולא בשינויים קוסמטיים קטנים. לשם כך, צריך אומץ ציבורי רב וביכולת להתגבר גם על מחסומים פוליטיים לא מעטים. זו עשייה, שיש להשקיע בה מחשבה, זמן ומומחיות רבה. ההתייחסות צריכה להיות לכל שלבי לימוד החובה בארץ מגן הילדים ועד לסיום החטיבה העליונה. זו עשייה לאורך דרך ארוכה. אבל יש צורך להתחיל בה כבר עתה.

כפי שעולה מדברי, אני סבורה כי יוקרה מקצועית נובעת לא רק מהעוסקים במקצוע אלא גם מהרלבנטיות של השירות שהמקצוע מציע ללקוחותיו (הפרט והחברה). עיסוק בתכנים רלבנטיים יביא עימו יוקרה מקצועית. יוקרה מקצועית חשובה לכל מי שבחר לעסוק במקצוע זה ורוצה להרגיש שעשייתו המקצועית היא בעלת ערך ומשמעות. אני מצפה שהסתדרות המורים, כארגון המורים היציג הגדול ביותר, תהייה גורם מדרבן לעשייה בתחום זה ובכך, תשלים את הרפורמה החינוכית החדשה מן האספקט המהותי והעמוק שלה.