הפרטת החינוך; הון ושלטון

 אנשי חינוך ואקדמיה ופוליטיקאים משתמשים בשנים האחרונות בצירוף המילים "הפרטת החינוך". צירוף מילים זה הפך למעשה לסיסמה, וכדרכן של סיסמאות, רבים אינם יודעים מה פירושו.

הפרטת מערכת החינוך בישראל הייתה אחד הנושאים המרכזיים ביום עיון, בנושא "חינוך פוליטיקה ותקשורת - יש על מה לדבר!", שנערך במכון מופ"ת בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה. ביום העיון הסביר פרופ' דניאל גוטווין מאוניברסיטת חיפה, כיצד מתקיימת הלכה למעשה הפרטת מערכת החינוך בארץ ומדוע היא כה מסוכנת לא רק לשכבות החלשות אלא גם למעמד הבינוני.

על הקשר בין שחיקה והפרטה

לדברי גוטווין, מתאפיינת מערכת החינוך בשני העשורים האחרונים בשתי מגמות בולטות - שחיקה והפרטה. לטענתו השחיקה והקריסה קיימות בכל מגזרי מערכת החינוך - החל מגן הילדים ועד ללימודי תארים מתקדמים באוניברסיטאות. השחיקה באה לידי ביטוי בהישגי התלמידים, כמו גם בהתמעטות המחקר  האקדמי. הפרטת  מערכת החינוך באה לידי ביטוי בגידול עצום של ההוצאה הפרטית לחינוך לעומת צמצום ניכר בהוצאה הציבורית למטרה זאת.

גוטווין טוען, כי ההפרטה והשחיקה אינן שתי מגמות נפרדות, אלא מתקיים ביניהן קשר של סיבה ותוצאה; תהליך ההפרטה הוא הגורם העיקרי לשחיקתה של מערכת החינוך.

"לא מדובר פה בכשל - זו שיטה", טוען גוטווין. לדבריו בישראל קיימת מדיניות מכוונת של הרס מערכת החינוך הציבורית מתוך כוונה להפוך אותה ל"ביזנס".

גוטווין טוען, כי "כל החוכמות של נערי האוצר", לדוגמה הטענה כי אם המורים יעבדו יותר הם יקבלו יותר, מכוונות למטרה אחת; להפריט את החינוך הציבורי, כמו שנעשה בעשור הקודם למערכת הבריאות. לדבריו מערכת החינוך נמצאת כיום באותו מדרון חלקלק שבו הייתה מערכת הבריאות בתחילת שנות ה-90'; הממשלה טפטפה לציבור שוב ושוב שהמערכת הציבורית גרועה ולא יעילה. הממשלה כמובן לא ציינה, כי מערכת הבריאות הפכה ליעילה פחות בגלל קיצוצים ניכרים בתקציביה. המעמד הבינוני "קנה" את נימוקי הממשלה ובמקום לדרוש תוספת תקציבים לבריאות תמך בהפרטה או לפחות לא התנגד התנגדות נמרצת לכך. התוצאה - כיום מערכת הבריאות היא פרטית לכל דבר;  השירות לציבור לא השתפר ואף הורע, וגדלו רק רווחי חברות הביטוח. "אם תסתכלו היום על מערכת הבריאות תוכלו לראות כיצד תהיה מערכת החינוך בעוד 7-8 שנים, מתריע גוטווין.

השפעת ההפרטה על מעמד המורה

מדוע ההפרטה כה מסוכנת לחינוך? לדברי גוטווין, כאשר החינוך מופרט הוא הופך יותר ויותר לסחורה שאינה בהישג ידן של השכבות החלשות. לטענתו מערכת החינוך, שהייתה בעשורים הראשונים של המדינה כלי לצמצום פערים, הפכה לכלי להעמקת פערים. גוטווין סבור, כי הפרטת החינוך אינה חכמה גם מבחינה כלכלית. כאשר תקציב החינוך מקוצץ מרבית התלמידים מקבלים חינוך דל ורק מעטים רוכשים חינוך טוב בכסף. כך גורמת ההפרטה להרס המשאב החשוב ביותר של החברה הישראלית - ההון האנושי. לדברי גוטווין, כבר כיום מבוסס ההון האנושי בישראל על מדענים שלא נולדו ולמדו בארץ - בעיקר על מדענים שעלו מברית המועצות לשעבר.

גוטווין גם מייחס את הירידה במעמד המורה להפרטה. לטענתו, ככל שחלק גדול יותר ממערכת החינוך מופרט  והופך להיות סחורה, כך גם הופך המורה לספק שירות, ומתבטלת הסמכות הפדגוגית שהייתה לו. לדבריו, מורים במספר גדל והולך מועסקים בחוזים אישיים דרך כל מיני גופים פרטיים - עמותות ופרויקטים. לטענתו, ניתן כיום למצוא בחדר מורים אחד מגוון ספקי שירותים, השייכים לכל מיני פרויקטים.

השפעת ההפרטה על הלמידה

לטענת גוטווין, תהליך ההפרטה משפיע גם תהליך הלמידה בביה"ס; מתהליך של הצמחת הילד והענקת ערכים ותרבות, הופך ביה"ס לגוף המונע מהילד תרבות. לדוגמה; אין יותר כמעט שיעורי אומנות, יש חוגים שמקבל תלמיד היכול לשלם עבורם. ההוראה הופכת לאקט צרכני ומאבדת את משמעותה.

לדבריו, מערכת החינוך היא הפרויקט הציבורי הגדול האחרון שלא הופרט עדיין לחלוטין ולכן פירוקה הוא יעד פוליטי-חברתי של מדיניות ההון-שלטון של הממשלה ושל עילית הממון הישראלית. לטענתו ועדת דברת, שנוהלה על ידי אנשי ההון, ביקשה להעניק למעשה הרשאה למיון תלמידים על פי הכנסת ההורים. דו"ח דברת שולל אמנם מיון תלמידים על פי הישגים, גזע, מין ודת, אך אין הוא שולל מיון על פי הכנסת ההורים. לטענת גוטווין, משרד האוצר מנסה כיום ליישם את דו"ח דברת  ב"דלת האחורית". זהו, לדעתו, הנושא שבלב המאבק עם המורים.

 על ההורים לתבוע חינוך ציבורי טוב

גוטווין טוען, כי מערכת החינוך הציבורית בישראל אינה מכשירה כיום את התלמידים למצוינות אלא להיות עובדי שכר מינימום. לעומת זאת, יש בתי"ס פרטיים שמכשירים את התלמידים למצוינות.

לטענתו, הציבור הרחב, ובמיוחד אנשי המעמד הבינוני, אשם בהפרטת החינוך. במקום לתבוע את שיפור החינוך הציבורי, התמכר הציבור להיגיון הכוזב שחינוך טוב אפשר לקנות רק בכסף. יש לציבור את ההרגשה, כי אם הוא לא ירכוש בכסף חוגים ותוכניות חינוך חיצוניות אחרות, הילדים שלו יישארו מאחור. לדבריו, אפשר להיות ביקורתי על חולשת מדינת הרווחה, אבל אסור לציבור לקבל את העיקרון שחינוך שווה לצרכנות. רפורמה אמיתית בחינוך צריכה לייצר הסברה נרחבת. על הציבור להבין שהמורה אינו רוכל ידע, ושהפרטת החינוך היא הדרה אכזרית של ילדים משכבות חלשות, שהוריהם אינם יכולים לשלם עבור חינוך טוב.