על ההבדל שבין החלטה נבונה להחלטה ראויה

נניח כי חברת תרופות ידועה הייתה מפרסמת באינטרנט או בחוצות העיר את מרכיביה של אחת מהתרופות אותה היא מייצרת. נמשיך ונניח כי אזרחים תמימים בראותם את המפרט הטכני של מרכיבי התרופה היו מנסים להרכיב תרופה ממרכיבים אלו. האם הייתם ממליצים לציבור הרחב לרכוש מ"יצרנים" אלה את התרופה? האם הייתם משתמשים בתרופה זו?

אני מניח כי הציבור היה נזהר מאד ממעשה זה ואולי אף היו מעמידים לדין חובבנים אלו. ואם חברת התרופות הייתה מזהירה את הציבור מעריכת "ניסויים" שכאלה, האם גם אז היה מקום לעודד חופש גישה לכל דכפין למרכיבי התרופה? אין ספק כי המחוקק היה דורש מחברת התרופות לצרף למרשם מידע המבהיר את השימוש הנכון במרכיבי התרופה, מזהיר את הציבור בדבר המסקנות והסכנות הכרוכות בשימוש לא נכון ועוד. אני מניח, כי כך היה מצופה לנהוג  מחברת תרופות אחראית. כך גם מצופה מכל גוף המספק מידע לציבור.

מן המפורסמות בציבור הישראלי, כי כולנו מבינים בחינוך. האם לא כך הם פני הדברים? הרי כל הורה יודע הרבה יותר מכל מורה. מי לא שמע הורים המביעים את דעתם על הבנתו של המורה ולעיתים אף עושים זאת בנוכחות הילדים?

נזכרתי בדברים אלו בשעה שקראתי כי בית משפט מכובד בפתח תקווה אישר לאחרונה את תביעתה של עו"ד אשר הגישה דרישה לחייב את משרד החינוך לפרסם את תוצאות בחינות הבגרות וזאת ברמת בית הספר. אם עד היום התיר משרד החינוך לפרסם את ציוני הבגרות ברמת העיר, ואסר על פרסום התוצאות ברמת בית הספר, הרי בית המשפט סבר אחרת, וקבע כי זכות הציבור למידע גוברת על זכויות אחרות. אני טוען, כי זכות הציבור לדעת, תגרום לסכנות חינוכיות נוספות במערכת החינוך.

בטרם אתייחס להחלטת בית המשפט, ברצוני לציין כי ראוי היה שסוגיה זו תתברר במסגרות חינוכיות ציבוריות ולא בבתי משפט. כיון שהמצב לא כך, ברצוני להתייחס לסכנות הגלומות בהחלטת בית המשפט:

1.כיצד יעריך הורה את איכות ההוראה כאשר יפורסמו נתונים בית ספריים של זכאות לבגרות: האם המידע שיימסר לציבור כגון "בבית ספר (א) זכאות הבוגרים לתעודת בגרות 80 אחוז ובבית ספר(ב) זכאות הבוגרים לתעודה היא 70 אחוז", יסייע בידי האזרח לקבל החלטות על איכות החינוך בעירו? האם מידע זה יבהיר להורה משהו על תהליכי החינוך בבית הספר? האם ישנה משמעות כלשהי לאחוז הבוגרים מתוך אחוז הניגשים? האם ישנה משמעות לאיכות תעודת הבגרות? ומה בדבר רמת המקצועות בהן נבחנים התלמידים? כמה מהזכאים קיבלו את תעודת הבגרות כאשר סך כל יחידות הבגרות מגיע ל-20  בלבד ובהן גם 3 יחידות לימוד באנגלית? מה ערכה של תעודה שכזו? וכיצד נשווה תעודה זו לתעודה שמחזיק בה בוגר עם 30 יחידות בגרות, כולל  ארבעה מקצועות ברמת 5 יחידות לימוד?

ניתן להרחיב את השאלה ולברר האם יש משמעות חינוכית לאחוזי הבוגרים, ועד כמה  מעיד נתון זה על אחוז המתגייסים לשירות הצבאי, או, חלילה, על עבריינות הנוער במוסד החינוכי?

האם נסתפק ברמת פירוט זו, או אולי נדבק גם בחוק חופש המידע, ונבקש ליידע את הציבור לגבי איכותו של מורה בודד, על ידי פרסום תוצאות תלמידיו בבגרות? אפשר להמשיך בציניות רבה ולהקצין, אך משום שהנושא חשוב מידי אסתפק בשאלות אלו.

אני מניח כי שאלותיי מבהירות את הסכנה הגלומה במתן מידע ללא הבהרות לאזרחים שזה לא מקצועם. איכות החינוך הוא מרכיב חשוב בהחלטתו של הורה בשעה שהוא בוחר את בית הספר לילדיו. חשוב כי תיערך חשיבה רצינית של המשפחה בטרם תתקבל ההחלטה. התהליך צריך לכלול  מספר ביקורים בבית הספר, מפגש עם הצוות החינוכי, קבלת מידע רחב ככל הניתן מבוגרי בית הספר ועוד. רק אז יש סיכוי כי ההחלטה על איכות החינוך בבית הספר תהיה מושכלת יותר.

קריאת "מרשמים על נתוני בגרות גולמיים" אינה השיטה הנכונה אלא היא שיטה מסוכנת, אשר עלולה לגרור את מערכת החינוך למצבים בהם ייעשה כל שנדרש כדי שתלמידים חלשים לא יתקבלו ואולי אף ינשרו במהלך שנות הלימוד. רמת ההוראה תפחת ותצטמצם לשינון, וסכנת טוהר המידות גם היא תגבר.

ומה עושה משרד החינוך? האם ינהג המשרד כאותה חברת תרופות אחראית וינסה להתגונן מפני הסכנה הממשית?

ימים יגידו.