חלוקה לקבוצות למידה – אינה הקטנת כיתה

בשבוע החולף פורסמה תוכנית משותפת של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר האוצר, רוני בר-און, ושרת החינוך, יולי תמיר, להקטנת מספר התלמידים בכיתות. אי אפשר שלא לברך על שסוף-סוף השתנתה הנחת העבודה, שליוותה במשך שנים את קברניטי החינוך והאוצר, לפיה השקעה בהקטנת הכיתות היא בזבוז כספים. קמפיין הקטנה הכיתות שניהל ארגון המורים העל יסודיים עשה את שלו, אך לא רק הוא, אלא גם מה שקורה בארה"ב השפיע על שינוי הכיוון. בארה"ב מאז מחקר טנסי, שצוטט כבר בעבר במדור זה, קמו עשרות גופים, לרבות ארגוני הורים ומורים, המנהלים מאבק עיקש על הקטנת מספר התלמידים בכיתות, בהסתמך על המחקר. אלא ששם מדובר על הקטנה לפחות מ-20 תלמידים בכיתה ואילו אצלנו - ל-32 תלמידים בכיתה. עיון בעיקרי התוכנית שפורסמו על ידי משרד החינוך שלנו מגלה עוד הבדל מהותי. מתברר שהצעד הראשון בתכנית הישראלית להקטנת הכיתות הוא ללמד בכיתות א'-ב' במשך 10 שעות בשבוע קריאה וכתיבה וחשבון בקבוצות שלא יעלו על 20 תלמידים בקבוצה. בלשון ההודעה נאמר כי משרד החינוך הנחה את אנשיו לפעול כך ש"החל משנת הלימודים תשס"ט, באופן הדרגתי בכיתות א' ו-ב' במוסדות החינוך הרשמיים, תנתנה 10 שעות לימוד שבועיות במיומנויות היסוד, קרי: בשיעורי קריאה, בכתיבה ובחשבון, ביחס שלא יעלה על 20 תלמידים למורה, באופן מדורג, כמפורט להלן ועד ליישום מלא של ביצוע הוראות סעיף קטן זה, בשנת הלימודים תשע"ב". תוכנית כזאת לא תצלח. מחקר טנסי הוכיח כי הוספת עוד מורה לכיתה – היא חלופה גרועה להקטנת מספר התלמידים בכיתה ואינה מביאה לתוצאות החיוביות שהתקבלו כתוצאה מהקטנת הכיתות. הוספת מורה לכיתה בחלק מהזמן כפי שמציעה התכנית הישראלית להקטנת מספר התלמידים בעיתה, עלולה לעודד יצירת הקבצות כבר בכיתות א'-ב', ובעקבותיה תיוג תלמידים חלשים ובמקרה כזה, נזקי התכנית יהיו גדולים מיתרונותיה ומוטב לא להתחיל בה בכלל. בארה"ב הארגונים המשותפים להורים ולתלמידיםPTA בודקים מקרוב את תהליך יישום התוכנית להקטנת התלמידים בכיתות ומשגיחים שהוא ייושם בהתאם למסקנות מחקר טנסי. בארץ, קשה להניח שיהיה פיקוח הורים-מורים על התהליך.