הצפיפות בכיתות מכשילה

קברניטי החינוך בישראל מתייחסים לבעיית הצפיפות בכיתות כאל בעיה שאפשר לחיות אתה. למורים אולי לא קל ללמד בהן, אבל לילדים לא איכפת, ובדרך כלל גם לא להוריהם. עובדה, בתחילת שנת הלימודים הנוכחית דווח שרק במקום אחד, בקיסריה, הורים השביתו את הלימודים על רקע הצפיפות.
התוצאה היא שצפיפות הכיתות בישראל היא הגבוהה בעולם המערבי: כשליש מהתלמידים לומדים בכיתות בנות 35-40 תלמידים. השפעת הצפיפות היא מרחיקת לכת בייחוד כשמדובר בשלבי החינוך הראשונים, גני ילדים וכיתות היסוד, א'-ג'. ניסוי רחב היקף, שנערך במדינת טנסי שבארה"ב, הוכיח זאת באופן חד-משמעי; תלמידים שבשלבי חינוכם הראשונים למדו בכיתות קטנות [בין 15 ל-17 תלמידים בכיתה] הגיעו להישגים לימודיים טובים יותר מחבריהם שלמדו בכיתות גדולות ובנוסף הם רכשו הרגלי למידה, התמדה והתנהגות טובים יותר, שתרמו להצלחתם בשלבי חינוך מתקדמים. מניסוי טנסי התברר גם שתלמידים משכבות חלשות שלמדו בכיתות קטנות, הגיעו להישגים לימודים גבוהים פי שניים יותר מחבריהם בכיתות הגדולות. עוד הוכח באותו ניסוי, שהוספת סייעת לכיתה גדולה אינה משפרת את ההישגים, לא הלימודיים ולא ההתנהגותיים.
בישראל יש בחינוך היסודי בלבד, כ-4,500 כיתות בנות 35-39 תלמידים וכ-900 כיתות בנות כ-40 תלמידים. פירוש הדבר הוא, שכ-200 אלף מתלמידי בתי ספר יסודיים בישראל לומדים בתנאים מכשילים. גם אם יתנו להם את המורים הכי טובים שיש – גודל הכיתה יכשיל אותם. 

הערת המערכת; הנתונים על התפלגות מספר התלמידים בכיתה לקוחים מדו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוסדות חינוך 2001. מאז גדל מספר התלמידים, ולמרות שנבנו בתי"ס נוספים - מספר התלמידים בכיתות לא הצטמצם.