הוראת אזרחות לדור הצעיר – חינוך לערכים או עוד מקצוע?

מתי להתחיל ללמד ילדים אזרחות? התשובה היא כמובן ברגע שיוכלו להבין את מטרת ההוראה. אז מהי המטרה? חלק יגידו שחינוך לאזרחות ראויה צריך להתחיל כבר מגיל הגן, ואז יוטמעו בילדים ערכים כמו כבוד לזולת וסובלנות, ואחרים יגידו שהמקצוע מיועד רק לאלה שיכולים להפנים את העקרונות שעליהם הוא מתבסס, כמו מהי דמוקרטיה, מה משמעות חוקי המדינה ועוד. בכל מקרה, לכל ברור, כי בימים אלה, כשהמדינה עוברת טלטלה חברתית, קל יותר לחשוף את הילדים לסוגיות אזרחיות, כמו מהי מדינת רווחה, למה יש צורך בערבות הדדית, חשיבות המשטר הדמוקרטי ועוד.

במסגרת הדיון על לימודי האזרחות, ראוי גם להתייחס להיבט חשוב נוסף: חשיפת התלמידים הצעירים לנושא היא אחת הדרכים היעילות למאבק באלימות הקשה שפשטה בחברה הישראלית בכלל, ובקרב ילדים ובני נוער בפרט.

בורות וניכור
מסתבר כי בקרב צעירים מתגלה לא אחת בורות באשר לכל מה שקשור להתנהגות אזרחית ראויה. כך, למשל, התבטא לא מכבר מתבגר בן 17 נגד החוק האוסר פגיעה בבעלי חיים. הצעיר טען שחוק זה פוגע ב"זכויות הפרט" של הבעלים. זכותו כאזרח המדינה, כך אמר, היא לעשות ברכושו ככל שירצה, גם אם ה"רכוש" במקרה זה הוא הכלב שבחזקתו: "זכותי לעשות מה שאני רוצה עם הכלב, כי הוא שלי. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות בבית שלי".

תחושת ניכור כלפי אינטרסים המשותפים לקהילה והיעדרה של סולידריות חברתית מנבאים במקרים רבים גם התנהגות תוקפנית. אי נטילת אחריות כלפי החברה והסביבה מאפשר פגיעה באנשים, ברכוש ובבעלי חיים. אלה הם תוצר של ידע לקוי או חלקי בתחומים האזרחיים.
אנשי חינוך וטיפול מדווחים בתסכול רב, כי ענישה או איום בענישה על פי חוק כתגובה להתנהגות אלימה או עבריינית, נתפסת אצל חלקם כפרובוקציה של הדמות הבוגרת. המבוגר האחראי נראה בעיניהם כמי שנאחז באמירות שווא כדי לנסות ולהשפיע עליהם, והוא מעורר חשד כי החוק המדובר אינו קיים כלל, או בניסוחם; "הוא סתם מנסה להפחיד אותנו". כל זה במקרה הטוב. במקרים אחרים, הענישה נתפסת כסכסוך אישי בין הצעיר לבין הדמות המענישה, ולא כביטוי להחלתם של חוקי המדינה.

ענישה ותוקפנות

כאשר ענישה נתפסת כבלתי חוקית, היא מונעת תהליך של למידה או של היקש נסיבתי, ואינה מונעת התנהגות דומה בעתיד. יתרה מכך, היא יוצרת כעס כלפי המעניש, וכעס זה כשלעצמו עלול להוליד תוקפנות. לעומת זאת, כאשר החוקים מוצגים בידי איש מקצוע, המלמד אזרחות כפרופסיה לימודית טהורה, באופן אובייקטיבי וכחלק מתוכנית הלימודים השנתית, היא מתקבלת באופן שונה, מאשר הצגתה רק בעתות משבר.

אזרחות במדינה רב תרבותית

במדינה רב תרבותית, שבה הצדקה של התנהגויות שליליות נאחזת לעתים בטענה בדבר הבדלי מסורות ותרבויות, חשוב פי כמה שהמותר והאסור יהיו ברורים, מובנים וגלויים לעין לכל קבוצות הגיל, בבחינת חוק אחד לכולם. במילים אחרות, יש חשיבות להעמקה של לימודי האזרחות, גם כאמצעי לחינוך לאי אלימות בכלל, וגם ככלי מניעה ראשוני של גילויי התופעה בפרט.

אזרחות כחלק מחינוך לערכים

ברור לכול, כי ההישענות על אכיפת החוק היא רק אמצעי אחד במאבק באלימות, והוא אינו פוטר את חברת המבוגרים מעבודה קשה, לעתים מתסכלת, בדרך להשגת המטרה החינוכית: להביא לכך שהבחירה בין טוב לרע תיעשה מתוך מוסר פנימי מפותח ומתוך בחירה חופשית של הצעיר, ולא תחת איום או פחד מענישה. מכאן החשיבות של העמקת לימודי האזרחות כדרך להוביל את הלומד להסכמה פנימית לעיקרון של חוק וסדר, ולעודד אחריות חברתית ואזרחית לקיומה של חברה ישראלית טובה יותר. אין ספק כי המאבקים החברתיים שמתנהלים לאחרונה במקומותינו, מראים לדור הצעיר יותר מכל שיעור בכיתה, עד כמה חשוב להבין התנהגות אזרחית ראויה מהי.

* לילי הלפרין היא מפתחת תכנית אמ"ת למאבק באלימות.