חינוך

ראשית ההגדרות האקדמיות. בוויקיפדיה מוגדר המושג חינוך כדלקמן;
לחינוך שתי הגדרות מקובלות, שונות זו מזו: 1. הוראה עם מטה קוגניציה: עיצוב של תודעת האדם, המשנה את אופני חשיבתו. תודעת האדם מושפעת מכל המתרחש בעולמו, ולכן מעוצבת ללא הרף. הגורם המחנך משתמש בכלל זה כדי לשנות באופן מכוון או סטיכי (לא מכוון) את המציאות וכדי לשנות את תודעתו של האדם המחונך.
2. סוציאליזציה או חיברות: עבודת מבוגר עם ילד/ים, במטרה להכניסו באופן מכוון לעולם המבוגרים ולקבל את ערכיו.

המושג חינוך החל להתגבש בפועל עם הקמת המוסד החינוכי הראשון - בית הספר. יש האומרים כי ביה"ס הראשון הוקם ביוון העתיקה, יש האומרים כי ביה"ס הראשון הוקם בתקופת הרנסנס והתפתח בהמשך בתקופת המהפכה התעשייתית, כשהפך למוסד חברתי מוכר.
גם המושג חינוך שינה פניו לאורך הזמנים. אם בהתחלה היתה הכוונה לחינוך במסגרת פורמלית בלבד, קרי בביה"ס, בגן או באוניברסיטה, כיום כולל המושג גם התיחסות לחינוך בלתי פורמלי, כמו בתנועות נוער, במתנ"סים, בשעות הפנאי, בחוגים וגם לתחום הערכי, עם התיחסות להתפתחות האישיותית, לרכישת מוסכמות חברתיות ולהתאמה לסביבה. כיום מתייחס המושג חינוך לכל הקשת המגוונת המתייחסת להקניית ידע וערכים לאדם הצעיר, למתבגר וגם לבוגר. כיום מדברים על חינוך בבית - תהליך שעוברים תלמידים שהוריהם מעדיפים ללמד אותם בבית, ועל חינוך אקדמי בנשימה אחת. שניהם נמצאים תחת הערך חינוך. מדברים גם על חינוך מבוגרים, כשהכוונה בעיקר להקניית השכלה, לימוד שפה חדשה וכיו"ב.

בישראל חוקק בשנת 1949, עם הקמת המדינה, חוק חינוך ממלכתי, חובה חוקית המוטלת על כל ילד ללמוד במשך 11 שנים: שנה אחת בגן ילדים בגיל 5 ("גן חובה") ו-10 שנות לימוד בכיתות א-י בגיל 15-6. כיום יש מגמה להרחיב את החוק ולהחיל אותו עד לסוף התיכון.