כל מה שרצית לדעת על; חוק חינוך ממלכתי

ב-12 באוגוסט 1953, נחקק חוק חינוך ממלכתי. החוק, שעיקרו לימוד חובה, מחייב ללמוד במערכת החינוך מגיל 5  - גן חובה. כיום חל חוק חינוך חובה עד כיתה י'. עד לקבלת החוק, הייתה מערכת החינוך מבוססת על זרמים מפלגתיים ורעיוניים: החינוך הכללי, החינוך הדתי (הפועל המזרחי), החינוך לילדי עובדים (תנועת העבודה וההסתדרות הכללית) והחינוך החרדי לסוגיו. עם קבלת החוק נקבעה למעשה תוכנית לימודים אחידה לכל מערכת החינוך, וביטול שיטת הזרמים בחינוך. החוק אסר על פעילות מפלגתית בבתי הספר וכן קבע נהלי רישום תלמידים לבתי ספר על-פי חלוקה לאזורים.
החוק בא ליצור מערכת חינוך אחת נייטרלית מבחינה אידאולוגית ומפלגתית שתחנך את התלמידים על-פי "ערכי תרבות ישראל והישגי המדע". כן נקבע כי בתי הספר יחנכו את התלמידים ל"אהבת המולדת ונאמנות למדינה ולעם ישראל, על אימון בעבודה חקלאית והמלאכה, על הכשרה חלוצית ועל שאיפה לחברה בנויה על יסודות חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות". 
החוק נועד גם לרכז את כלל הסמכויות על חינוך ילדי ישראל בידי שר החינוך ולצמצם את האוטונומיה של בתי הספר. לשר החינוך ניתנו סמכויות מרחיבות מאוד, הכוללות סמכות להתערב בתוכנית לימודים, לסגור בתי ספר, לקבוע תוכניות השלמה מיוחדות לתוכנית הלימודים ולהכריז על בית ספר ניסוי.
בחוק החינוך הממלכתי נכללים החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי, לשניהם תוכנית אחידה אך בתוספת השלמות של תכנים חינוכיים דתיים לחינוך הממלכתי-דתי.
במהלך השנים הוקם סקטור נוסף של בתי"ס, של החינוך החרדי, שזכו לשם החינוך המוכר שאינו רשמי. בתי"ס אלה הם אוטונומיים לחלוטין הן מבחינת תכני הלימוד והן מבחינת שיטות ההוראה. כיום מנסה משה"ח "לאלץ" את בתיה"ס הללו ללמד את תוכנית הליבה שלו, בהתנייה של קבלת תקציבים. עם זאת החינוך המוכר שאינו רשמי עדיין נחשב לתחום כמעט בלתי "נשלט" על ידי משרד החינוך.

במהלך השנים גם גדל החינוך הפרטי במדינת ישראל, והוא מקיף כיום החל מחינוך ביתי ועד לבתי"ס דמוקרטיים ואנתרופוסופיים. ההערכה היא כי ככל שרמת החינוך הציבורי תרד יגדל החינוך הפרטי במדינה. משרד החינוך נאבק בכל האמצעים כדי לבלום את המגמה, אבל כמו בכל העולם נראה כי בהמשך גם תגדל מגמה זו.