למה להתקוון?

במושב בשם "למה להתקוון" בכנס מקוונים ללמידה של אינטל ומשה"ח שנערך בנובמבר, המליצו חוקרים בכירים מהאקדמיה, המתמחים בטכנולוגיה בהוראה, כיצד צריך לדעתם לשלב את הלמידה המקוונת במערכת החינוך. החוקרים הציגו מגוון דעות, לעתים אף סותרות, על חשיבותו של שילוב זה.

שינוי מודל הלמידה

 ראש ביה"ס לניהול באוניברסיטת חיפה, פרופ' שיזף רפאלי, תהה במושב האם נגזר על מערכת החינוך לדבר תמיד על העתיד תוך שימוש בטכנולוגיית העבר. לדבריו המודל של מורה אקטיבי העומד ומרצה בפני תלמידים פאסיביים הופך למיושן כאשר טכנולוגיית ה- WEB 2 מאפשרת למידת עמיתים בו זמנית. מדובר על מודל של בניית תוכן משותפת ההופכת לפופולארית יותר ויותר באינטרנט, ובאה לידי ביטוי באנציקלופדיה המקוונת הוויקיפדיה, ברשתות חברתיות, בלוגים ועוד. לדברי רפאלי, אסור למערכת החינוך להתעלם מדרך הלמידה החדשה מכיוון שהתלמידים כבר מכירים אותה היטב ומשתמשים בה. לדבריו המודל של ה-WEB 2 מאפשר למידה תוך פיתוח יצירה משותפת של התלמידים, למידה מודולארית ועוד. רפאלי הוסיף, כי הטכנולוגיה החדשה מציבה אתגר בתחומים רבים, והשאלה היא האם מערכת החינוך תשכיל לשלב אותה בהוראה או תברח ממנה בגלל שמרנות יתר.

ניסויים נקודתיים אינם מספיקים

מנהלת המרכז ללמידה מקוונת באוניברסיטת בר אילן, ד"ר גילה קורץ, טענה במושב כי אין דרך "נכונה" אחת לשילוב האינטרנט בלמידה. עם זאת הוסיפה קורץ, כי אסור למערכת החינוך להתעלם מטכנולוגיה זאת משום שהיא "כבר כאן" והתלמידים משתמשים בה. קורץ מנתה מספר עקרונות שחייבים לדעתה להוות בסיס לשילוב למידה מקוונת והם ; העבר רלוונטי - אסור "לזרוק לפח" את הידע שנצבר עד כה בהוראה. היעד צריך להיות לא לבטל את מבנה הכיתה, אלא לשלב בו את הטכנולוגיה. אין שינוי בלי יד מכוונת - אין שינוי בלי סיוע מוסדי של האחראים על המערכת, "סוכני השינוי". ניסויים נקודתיים בשילוב הטכנולוגיה, כמו שהם נעשים כיום במערכת החינוך, אינם מספיקים. למידה מקוונת בזמן אמת אינה מעניינת - הטכנולוגיה מאפשרת שני סוגי למידה מקוונים; סינכרונית -בזמן אמת, וא-סינכרונית - שאינה תלויה בזמן או במקום. לטענת קןרץ למידה סינכרונית אינה מעניינת או מעמיקה כמו למידה א-סינכרונית. צריך שכל תלמיד יוכל להיכנס לאינטרנט וללמוד בזמן שמתאים לו. שיתוף בידע של המורים - לדברי קורץ מורים נרתעים לעתים קרובות לשתף אחרים בחומרי למידה שפיתחו, שהם למעשה "קניין רוחני" שלהם. לדבריה אי אפשר להתחמק כיום מהשיתוף בידע. אם המורים לא מעלים את החומרים שלהם לאינטרנט אז התלמידים יעשו זאת, כפי שקורה בחומרי הלמידה של המרצים באוניברסיטאות. לדבריה מורה צריך לראות כמחמאה את העובדה שחומרים שפיתח הועלו לרשת. לא להתבייש לשאול - מורים רבים אינם בקיאים בטכנולוגיה ומתביישים לשאול, מה שמנציח את בורותם. לדברי ד"ר אלון הסגל מאוניברסיטת בר אילן, מערכת החינוך צריכה להפנים את העובדה שהטכנולוגיה אינה גורמת לנטישת השליטה של המורה בכיתה, אלא לנטישת השליטה של המורה בידע.לדבריו השימוש בטכנולוגיה מאפשר לתלמידים לצבור את הידע בעצמם בתהליך דינאמי.

תרומתה של טכנולוגיה ללמידה - בעירבון מוגבל

בניגוד לעמיתיו הציג פרופ' יורם עשת, ממרכז צ'ייס לחקר שילוב הטכנולוגיה בהוראה של האוניברסיטה הפתוחה, את הצדדים השליליים של חשיפת התלמידים לאינטרנט. עשת הציג לראשונה תוצאות מחקר שהתקיים בשנים 2003-2007 (המחקר יוצג בפורטרוט בכנס צ'ייס שיתקיים בפברואר 2008). המחקר בדק שינויים, לאורך חמש שנים, בחשיבה הביקורתית בקרב תלמידים, סטודנטים ואנשים בוגרים שנחשפו לאינטרנט. המחקר גילה, כי החשיפה לגודש רב של מידע לאורך זמן, הפחית את איכות החשיבה הביקורתית בקרב התלמידים והסטודנטים. לעומת זאת בקרב המבוגרים חל שיפור ברמת החשיבה הביקורתית בעקבות החשיפה לאינטרנט לאורך זמן. תוצאות המחקר מצביעות על כך שחשיפה רבה לאינטרנט אינה מסייעת לחשיבה הביקורתית אם הנחשף לא רכש לפני כן כלים לכך. לדעת עשת, האתגר האמיתי של מערכת החינוך כיום אינו שילוב הטכנולוגיה בלמידה, אלא הקנייה לתלמידים של כלים ללמידה ביקורתית. לטענתו, בשל גודש האינפורמציה שבאינטרנט בני הנוער הפכו ל-"לקוחות שוטים" של מידע. לטענתו חשיבה ביקורתית לא לומדים מהטכנולוגיה ולכן תרומתה של זו ללמידה היא בעירבון מוגבל.