חברי הקומונה החדרתית היו: תנחום תנפילוב, ישראל בלוך, יוסף אלקין, שרה מלכין, יוסף ברץ, מרים אוסטרובסקי-ברץ, יוסף בוסל, צבי יהודה זלצמן, חיים צודיקוב, יהושע אקר, אהרון יוסילביץ וירוחם קליבנוב .

אליהם הצטרפו בשלב מאוחר יותר : יצחק בן-יעקב, שמואל דיין, אברם גרינשפון, יעקב ברקוביץ .

הרצון להחיות את העם בארץ ישראל כעם עובד החוזר אל הטבע ואל עבודת האדמה,

החי מיגיע כפיו ללא מנצלים ומנוצלים, הביא אותם לידי ההכרה שרק בדרך השיתוף ניתן להגשים חזון זה.

חצר ראשונים

בסוף שנת תרע"א, בעוד הקבוצה יושבת באום-ג'וני, החליט המשרד הארץ ישראלי, בראשותו של ד"ר רופין, להקים את נקודת הקבע של דגניה.

המקום שנבחר היה "באב-אל-תום", במוצא הירדן מהכנרת.

היישוב תוכנן כדוגמת חווה גרמנית: מבני המשק מוקפים חומה, גדר ושער כניסה.

קירות הבניינים בעובי 50 ס"מ, בנויים מאבן בזלת מקומית, מסותתים מבחוץ, מטויחים מבפנים. הגגות מכוסים ברעפי חרס אדומים. בצמוד לחצר המשק, מחוץ לגדר, הוקמו בית מגורים דו קומתי ובניין המכיל חדר אוכל, מטבח, מקלחת ומעליה ברכת מים בקיבולת של- 10 קוב. חזית החצר פונה מזרחה,

אל הרי הגולן והכנרת, ושדרת ברושים מובילה אל שער החצר.

במלאות 70 שנה לדגניה, כאשר חברים מראשוני הקבוצה הלכו לעולמם, הוחלט לשפץ את מבני החצר,

להפוך את ה"חצר" למרכז חברתי-תרבותי של הקבוצה, וכך להנציח את זכרם של הראשונים ולקרוא לה "חצר ראשונים".

במעשה השיפוץ נתכוונו גם לשמר את האתר ההיסטורי במתכונתו המקורית, כשלמות ארכיטקטונית אחת בעלת אופי סגולי.
על פי התכנית שהכין האדריכל אלכס קשטן (חבר גבעת חיים איחוד) שיפצנו את המבנים, והועדנו אותם למטרות חברתיות-תרבותיות: הרפת הראשונה הפכה לאולם מופעים שקראנו לו "בית בוסל".

סיור בעקבות ראשוני דגניה-הקיבוץ הראשון בעולם

גן מולה –
בכ"ו ניסן תש"ג, 1 במאי 1943, הופצצה ספינת החילות "ארינפורה" על ידי מטוס גרמני כשעשתה את דרכה כספינת הדגל בשיירה של צי בריטניה מאלכסנדריה למלטה.
על סיפונה של הספינה היו 300 חיילי יחידת התובלה היהודית 462.
140 מחיילי הפלוגה טבעו בהפצצה,
וביניהם בננו שמואל (מולה) תנפילוב.
בט"ו בשבט תש"ד, פברואר 1944, נטענו חורשה לזכר מולה ובה מצבה הנשקפת לברכה קטנה.

לזכרם של 140 המתנדבים לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה הוקמה
מצבת זיכרון בצורת אנייה על הר הרצל בירושלים.

גן המגינים -
אחרי מלחמת השחרור הוחלט לנטוע גן לזכר חברינו אשר נפלו בשערי ביתנו.הגן משתרע על שטח של שני דונם וחצי.בגן,
שרובו מדשאה, נטועים שיחים ועצים שונים, אבל הבולטים ביותר הם שמונה עצי תמר אשר נטעו המשפחות השכולות לזכר יקיריהן.
בפינה הדרום מזרחית של הגן ניצבת מצבת הזיכרון לזכרם של
הבנים-החברים שנפלו במערכות ישראל.

הטנק -
הטנק של דגניה הפך לסמל בתולדותיה של מדינת ישראל.
הוא נכנס להיסטוריה כסמל למעשה גבורה בקרב הגנה של
מעטים מול רבים, ליכולת האדם מול הפלדה ולנחישותם של
מתיישבים בהגנה על ביתם.

פינת החי - בפינת החי, הבנויה על פי "התפיסה הירוקה", מכלאות פתוחות נרחבות לבעלי החיים וכלובים מרווחים שבהם נציגים לחיות הבר הישראליות, כמו יעלים, צבאים ועופות מים, לצד בעלי חיים משאר יבשות העולם – יונקים, זוחלים ועופות.

בין השאר ניתן למצוא כאן קנגורו, ברבור שחור ואמו מאוסטרליה, קופים, תוכים ומָרוֹת מאמריקה הדרומית, פֶנֶק, צבי ענק ותרנגולות פנינים מאפריקה, פסיונים וטווסים ירוקים ממזרח אסיה ועוד.

בראש המדינה -
בט"ו בשבט תש"ח התקבלה הוראה מיוחדת מהקק"ל על נטיעת "עץ המדינה" במקום מיועד ומיוחד.
תוך מלחמת הדמים שכפו עלינו שונאינו נטענו את הברוש בגן המגינים, מול מוצא הירדן מן הכנרת. ברוש זה הוא זכר לברוש שנטע הרצל בהיותו בארץ.

המוזיאון - בבניין של חדר האוכל הראשון, הנמצא ב"חצר ראשונים", הוקם מוזאון לתולדות דגניה: מוזאון דגניה – אם הקבוצות".
המוזאון מציג את ראשיתה של דגניה, החל מהליכתה של "הקומונה החדרתית" לאום-ג'וני ועד יישוב הקבע וההחלטה על השם: "דגניה".

אום ג'וני - בשנת 1909 קיבלה על עצמה קבוצת פועלים מן הגליל – "קבוצת הכיבוש", או כפי שנקראה, "קבוצת החורש" – לעבד באופן עצמאי חלק מאדמות חוות כנרת, אותו חלק שהיה מעבר לירדן – אדמת אום-ג'וני.

הכפר אום-ג'וני היה שייך למשפחה פרסית, משפחת אפנדים מג'יד-א-דין, שעיבדו את אדמתם בעזרת אריסים ושכירים ערבים. כעשרים משפחות גרו בכפר, שהיה בנוי בקצה המערבי של המישור. מתחתיו מדרון המשתפל לתוך עמק עמוק שבו זורם הירדן, והכפר עבודייה נמצא מדרום מערב, במרחק של 2 ק"מ.

בית הקברות - בית הקברות של דגניה נמצא באזור הצפון מערבי של הקיבוץ. בין חברי דגניה שהלכו לעולמם טמונים גם אישים נודעים מחוץ למקום, וביניהם: שרה מלכין, א. ד. גורדון ועוד.

הארכיון - במשך 90 שנות קיומה של דגניה א' נאספו בה תעודות ומסמכים השופכים אור לא רק על היישוב עצמו אלא גם על מפעל ההתיישבות בארץ עד הקמת המדינה ומהקמתה עד ימינו אלה.

החומר מסודר ב-11 חטיבות ממוינות ונמצא בתהליך של מחשוב.