אגודת בית יד לבנים הדרוזיים

בית יד לבנים הדרוזיים

בית "יד לבנים" של העדה הדרוזית ממוקם ביישוב

דליית אל-כרמל, היישוב הדרוזי הגדול ביותר במדינת ישראל.

הבניין בו ממוקם אתר ההנצחה הוא בניין בן יותר מ-120 שנים,

שנרכש במיוחד לשם מטרה זו על-ידי הח"כ לשעבר אמל נסר-אלדין.

כמו-כן ישנן שלוחות נוספות בכפרים הדרוזים בית ג'אן, חורפיש, מג'אר, ירכא ועוספיה.

בכל אחד מהמרכזים אפשר למצוא מידע על הנופלים ומתקיים טיפול פרטני בסיוע למשפחות השכולות.

אחוז הנופלים הדרוזים במערכות ישראל ובמלחמה נגד הטרור הוא גבוה מאוד ביחס לכמות הכוללת של הדרוזים במדינת ישראל. מטרתו של המקום היא להנציח את אותם גיבורים, שהקריבו את חייהם בכדי להגן על החברה הישראלית. במהלך שנות קיומו של בית יד לבנים הדרוזי ביקרו בו ראשי ממשלות, שרים שונים, רמטכ"לים ומפקדים בכירים בכל זרועות הביטחון.

אלפי בני-אדם ביקרו בשנים האחרונות בבית יד לבנים בדליית אל-כרמל, כמו גם בשלוחות של המרכז. במקום מבקרות על בסיס קבוע משלחות מיוחדות של בתי-ספר, הן של העדה הדרוזית והן מכל שאר חלקי הארץ. זוהי גאווה גדולה בשביל כל העדה הדרוזית בישראל לדעת שהזיכרון והמורשת של אותם בנים-גיבורים עוברים הלאה לדורות הבאים.

רקע

במאי 1969 חדרה חוליית מחבלים מירדן דרך הערבה, במטרה לרצוח אזרחים ולבצע פיגועים. רס"ל לוטפי ז"ל שירת אז בדרום תחת פיקודו של האלוף דוד מימון.

יום לפני כן הוא הכין את עצמו לעלות לצפון, להחזיר ציוד ולהשתחרר מהשרות הצבאי. בערב ערכה היחידה חפלה למענו, משם הוא טלפן לאביו ואמר לו אני חוזר. האמת חזר, אך בארון, בארון עטוף בדגל ישראל, כי כשהתקבלה הידיעה על החדירה, הוא התעקש והצטרף לחבריו הלוחמים שיצאו למרדף אחר המחבלים. התנהל קרב בכביש הערבה - סדום, כוחותינו חיסלו את המחבלים ושילמנו מחיר יקר בכך שלוטפי נפל זקוף קומה, לאחר שהספיק לחסל מספר מחבלים.

בתום תקופת האבל, החליט האב אמל להקדיש את זמנו להנצחת זכרם של הנופלים, לטיפול במשפחות הדרוזיות השכולות.

בשנת 1970 התחיל במלאכת הזיכרון וההנצחה ונתקל בבעיה קשה מאד - אנשי הדת המסורתיים התנגדו לרעיון בטענה שאין אצל הדרוזים הנצחה, בשל האמונה בגלגול נשמות. אמל לא נרתע ולא נשבר. הוא ניהל מאבק עיקש נגדם והצליח לשכנעם, שהחלל הדרוזי בצה"ל ובזרועות הביטחון השונים, אינו נופל בחשיבותו מעמיתו החלל האחר, וכי החייל הדרוזי הוא חייל של צה"ל, וזכאי לתנאים שווים בחיים, ולצערנו גם במוות, וכן גם לגבי המשפחות השכולות.

בתחילת דרכו, שימש ביתו של אמל משרד ובו קבל את פני המשפחות השכולות הדרוזיות והבדואיות, ועזר להם בפיתרון בעיותיהם. בעזרתו הוקמה עמותת הבדואים בהנהלתו של מר זיאד סעדי. עד אז טיפל אמל גם במשפחות בדואיות.

תוך כדי טיפולו בענייני המשפחות ובנושא ההנצחה, הצטרף אמל על פי בקשת יו"ר הארגון, מר יחל כחבר מהמניין לארגון הארצי של יד לבנים, וכך הפך להיות לנציג הדרוזים והבדואים הראשון בארגון חשוב זה.

אמל יצר קשרים עם האגף לשיקום ולהנצחה במשרד הביטחון, והופתע לגלות שגוף מכובד זה, לא היה ערוך ולא היה בו כוח אדם מספיק, לטפל בענייני הדרוזים המתגוררים במרחקים מחיפה, ואז ביוזמתו האישית הסיע את גברת רינה רוזו והסיע אותה ברכבו הפרטי לכפרים הדרוזיים הפזורים בגליל ובכרמל והפגיש אותה עם בני המשפחות.

יחידת המיעוטים המכונה יחידת 300 בצה"ל, דאגה להזמין מדי שנה את המשפחות ליום הזיכרון הכללי, והעמידה לצורך כך הסעות כדי לעודד אותם ולהשתתף ביום הזיכרון. פעולה זו, באה כדי לדרבן את הדתיים לבוא לטקס יום הזיכרון - אמל היה האיש שעודד את הפעולה והסתובב בכפרים.

משנת 1970 עד לשנת ה-80 עשה את העבודה וללא כל סיוע ותרומה וראה בנושא שליחות מדרגה ראשונה.

בשנת 1977 נבחר לכנסת וכאן המשיך בעבודתו למען המשפחות השכולות, והבנים שנפלו למען המדינה, והתחיל לפעול למען הקמת אתר, שינציח את זכרם של הנופלים הדרוזים, הוא זכה לתמיכה רחבה ממשרד הביטחון, ארגון יד לבנים ובמיוחד מראש הממשלה מר מנחם בגין.

בשנת 1980 ולאחר עבודה קשה ועל מנת להגשים את הרעיון, ייסד עמותה מיוחדת בשם "עמותת יד לבנים הדרוזים" מנוהלת ע"י נבחרי המשפחות השכולות, ומונה 32 חברי הנהלה ו-10 חברי ועד פועל. לעמותה יש ועדות שונות, ביניהן ועדת הכספים, הביקורת וההנצחה, כמובן רואה חשבון והנהלת חשבונות מסודרת. הוא סדר לה תקציב בסך של 40 אלף שקל ישן לשנה מטעם משרד החינוך והתרבות - התקציב לא הספיק ונאלץ להשתמש בתקציבנו האישי שהיה מיועד מטעם הכנסת לנושא ההסברה של חברי הכנסת.

המיקום – אתר היסטורי

בישוב דלית אל כרמל, קיים בית עתיק מאד, שנבנה בשנת 1882, ע"י אחד מחסידי אומות העולם, בשם לורנס אוליפנט אשר התגורר בו יחד עם רעייתו אליס, ויחד עם עוזרו ומזכירו המשורר העברי הידוע נפתלי צבי הרץ אימבר, מחבר ההמנון הלאומי "התקווה", אותו המנון חובר ונכתב בבית זה, מכאן ראה אמל במקום מקום היסטורי וחשוב, הן לעם והן למדינה, ואז פעל רבות אצל הגורמים בממשלה ומחוצה לה, ובסופו של דבר מאמציו נשאו פרי. הוא הצליח לקבל את הבניין יחד עם שטח גדול של 120 דונם.
על שטח של 11 דונם הקים אמל, אתר ההנצחה, ועל שאר השטחים, הקים ביוזמתו, ובסיוע ובתמיכת משרד השיכון והבינוי, ומנהל מקרקעי ישראל, שכונת מגורים לחיילים הדרוזיים המשוחררים שאף היא נקראת שכונת יד לבנים.

מורשת העדה הדרוזית

 מיליון וחצי דרוזים חיים בעולם בימינו. שלושת הריכוזים הגדולים ביותר שלהם נמצאים בישראל, סוריה ולבנון.
דרוזים נוספים מתגוררים בדרום אמריקה, בקנדה ובאוסטרליה. פחות מ-100,000 דרוזים, המהווים פחות מעשירית מכלל האוכלוסייה הדרוזית בעולם, מתגוררים מחוץ למזרח-התיכון.

בשנת 1043 "נסגר" שער הכניסה לדת ולעדה הדרוזית. מאז ועד היום, הדת הדרוזית נותרה סודית – ידועה רק לחברי עדת המאמינים. רק מי שנולד כדרוזי נחשף אליה. אי-אפשר "להפוך לדרוזי" באמצעות טקס דתי כלשהו. הדת הדרוזית היא "עדת מאמינים" סגורה וסודית.

אחד מעקרונות האמונה הדרוזית היא הנאמנות למדינה. משחר הימים, הדרוזים שומרים אמונים למדינות בהן הם חיים, כל עוד. 

המדינה מאפשרת לדרוזים לחיות את אורח החיים הדתי שלהם ואינה פוגעת בהם. רוב הדרוזים בעולם מתגוררים במזרח-התיכון המפולג והמסוכסך, מה שמעמיד את הדרוזים במדינות השונות בפני מציאות לא פשוטה. דוגמא לכך הייתה מלחמת לבנון שפרצה בשנת 1982. הדרוזים הישראלים לחמו בצבא הישראלי. הדרוזים הלבנונים היו נתונים תחת כיבוש ישראלי. למרות קיומן של דילמות מן הסוג הזה, נאמנותם של הדרוזים למדינת ישראל נשארה תמיד מוחלטת ובלתי-מוטלת בספק.

הדרוזים הם אנשי צבא ולוחמים מעולים, אך הדת שלהם היא מיסודה דת שוחרת שלום. שאיפתם הכנה של הדרוזים בישראל ובעולם כולו היא לראות בשלום בין המדינות השונות במזרח-התיכון. אך כל עוד קיימת סכנה לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, הדרוזים הם שותפים מלאים למשימות ההגנה והביטחון, ונושאים עליהם את הנטל בגאווה.

הדרוזים באזור הגליל החליטו לקשור את גורלם בגורלו של העם היהודי עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל. מנהיגים ערבים באזור קראו לדרוזים בגליל להצטרף למלחמה כנגד היישוב היהודי, אך הללו לא נענו לקריאה. ביישוב שפרעם ניסו הצבאות הערביים לארגן גדוד של לוחמים דרוזים, אך לאחר שיחות שנערכו בין מנהיגי היישוב לבין משה דיין, היוזמה בוטלה. הדרוזים שמרו על קשר הדוק עם היהודים ולא הצטרפו למלחמה נגדם ואפשרו בחודש אוגוסט 48 לצעירי העדה להתנדב לשירות בצה"ל.

בתקופה ההיא נוצרו הקשרים הראשוניים בין מנהיגי היישוב היהודי בישראל לבין מנהיגי העדה הדרוזית. הקשרים האלה הובילו לכך שבשנת 1956, הוכרז על גיוס חובה לצה"ל בקרב בני העדה הדרוזית. הברית בין הדרוזים ליהודים הפכה מברית פוליטית בלבד, לברית שכתובה בדם, ברית בין עמים-אחים הלוקחים חלק בבנייתה של הארץ ובהגנה עליה.

במהלך ההיסטוריה הארוכה והמגוונת של הדרוזים, היו מספר מקרים בהם העמים שבקרב חיו הדרוזים התנכלו לדרוזים ופגעו באורח חייהם. מדינת ישראל, לעומת זאת, מכבדת את הדרוזים ואינה פוגעת בהם – והדרוזים בתמורה מעניקים למדינה את מלוא יכולותיהם וכישוריהם בתחומים השונים, גם כאשר המחיר הוא כבד. דרוזים ויהודים לחמו כתף-אל-כתף במלחמות והשתתפו יחדיו במשימות ההגנה השונות על גבולותיה של הארץ. דרוזים ויהודים הרוויחו חברים משותפים בעקבות שותפות-הגורל בין העמים, אך איבדו בעקבותיה חברים רבים אחרים .אחוז הנופלים מקרב העדה הדרוזית במערכות ישראל ובהגנה על אזרחי המדינה הוא גבוה מאוד ביחס לאחוז שמהווים הדרוזים מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל. הדרוזים לחמו בגבורה במלחמת העצמאות , מלחמת ששת הימים ,מלחמת יום-כיפור, מלחמת לבנון, ובשנים הארוכות של המאבק בטרור בדרום לבנון, בגדה המערבית וברצועת עזה.

השותפות בין העמים מתקיימת כבר יותר משישה עשורים. העדה הדרוזית מתקיימת כבר יותר מאלף שנים. מאגר המידע הבא מאפשר ללמוד את ההיסטוריה הדרוזית, ההיסטוריה המשותפת הישראלית-דרוזית, ומעט גם על הדת הדרוזית.

הדת הדרוזית

הדת הדרוזית היא אחת מהדתות הייחודיות ביותר בהיסטוריה האנושית. מדובר בדת שיש לה מיליון וחצי מאמינים, אך יחד עם זאת, היא מעסיקה ומסעירה את מחשבתם של חלק מטובי חוקרי הדתות וההיסטוריונים בעולם. הסיבה העיקרית לכך היא המסתורין הרב שאופף את הדת הזו. הדת הדרוזית היא אחת מהדתות היחידות בעולם כיום, ששומרת על סודיות כמעט מוחלטת.

שורשיה של הדת הדרוזית מצויים כבר בימי התנ"ך. הדרוזים מאמינים שלאורך השנים היו שבעה נביאים גדולים שהביאו את דבר האלוהים: אדם, נוח, משה, ישו, יתרו- שועייב(כפר חיטים), אליהו הנביא-אבו איברהים(בדליה) וזבולון-סבלאן (בחורפיש).

בעניין ישו, חשוב להבהיר כי הדרוזים מאמינים שהוא היה נביא, אך אינם מאמינים שהיהודים צלבו אותו או שהוא היה בנו של אלוהים.

אפשר לראות כי על-פי ההיסטוריה הדתית הדרוזית, הנביאים הם למעשה אלה שייסדו את הדתות המונותיאיסטיות האחרות הפועלות במזרח התיכון - הנצרות, האסלאם והיהדות. בנוסף אליהם, היו גם יחידי סגולה נדירים בכל דור, שזכו להכיר את "הדת האמיתית", כלומר הדת הדרוזית בדמותה הנוכחית, למרות שעדיין לא הייתה מוסדרת לחלוטין. אחד מאותם היה יתרו, חותן משה, שהדרוזים מכנים אותו נבי שועיב.

העדה הדרוזית בנויה סביב עקרונות הדת, שהוסדרה באופן סופי בתחילת המאה ה-11, אך שורשיה מתקופת יתרו ומשה. הדת הדרוזית צמחה במצרים על רקע תקופה מתמשכת של אובדן סמכות דתית מוסלמית מרכזית, ושל התפלגות זרמים דתיים שונים. אחד מאותם פלגים שהחליטו לנתק את עצמם מהאסלאם היו המאמינים ב"דת הייחוד", שאנו מכירים אותם בכינוי "דרוזים". יחד עם זאת, על-פי האמונה הדרוזית לא מדובר ב"דת חדשה" שהתפלגה מהאסלאם, אלא בהופעתה המחודשת של דת חכמים עתיקה.

בשנת 1043 הכריז חמזה בן-עלי, האימאם של "דת הייחוד", על "סגירת השער" אל הדת והעדה הדרוזית. הדת הדרוזית הפכה לדת סודית, הידועה אך ורק לדרוזים עצמם. גם בתוככי העדה הדרוזית, קיימת חלוקה ברורה בין שתי קבוצות אוכלוסייה: "עוקאל", חכמים אשר להם מותר לעיין בספרי הדת, ו"ג'והאל", כל השאר, שעליהם חלה החובה לקיים את כל המצוות הדתיות - אך הם אינם רשאים לעיין בספרי הדת.

הדת הדרוזית, בניגוד בולט מן האסלאם, הנצרות והיהדות, היא דת נטולת פולחן. מצוות הדת הדרוזית אינן כוללות פולחן של האל, הן מכוונות אל התנהגותו האישית של האדם, ועומדות למבחן מדי-יום ביומו. הדת הדרוזית היא דת מונותיאיסטית, ואחד מהאיסורים הבולטים ביותר בדת הוא כל סוג של פגאניות ופולחניות שעלולה להתפרש כפגאנית.

בין העקרונות הדתיים הדרוזיים ניתן למצוא אמונה בגלגול נשמות, שמירה על כבוד האישה, איסור חמור על פוליגמיה וכמו-כן את עיקרון הסודיות והצניעות של הדת הדרוזית.

קבלת קהל:

דלית אל כרמל כל יום 18:00 - 09:00

מג'אר א',ב' 13:00 - 09:00

ירכא א',ג',ה' 14:00 – 09:0