להראות לילדים איך לשחק תופסת

במקום שהילדים יבלו את שעות אחר הצהריים או את החופשה מבית הספר מול הטלוויזיה והמחשב, כדאי להורים להכיר להם כמה משחקים מימי ילדותם. דורית רז, מורה לספורט, עוזרת להורים להיזכר במשחקי הילדות ואפילו סופרת קלוריות.
בעבר היו כמה משחקים מאוד פופולריים, אומרת רז, כמו מחבואים ותוספת. היו גם משחקי כדור, גולות, הולה הופ, חמש אבנים ועוד. כל המשחקים האלה היו ידועים לבני 40 פלוס היום. בהמשך באו משחקי השולחן, כמו ביליארד וכדורגל, ואחר כך משחקי המחשב, שתפסו את מקומם. במקביל גם חלה עלייה במשקל הילדים, והילדים בארצות הברית למשל כבר שוברים שיאים. אז מה היה לנו פעם שכדאי שנעביר לילדינו?

משחקי הכדור; כדורגל, כדוריד, כדורסל, כדורעף, ועוד היו מאוד פופולריים פעם. היום הילדים מכירים אותם בעיקר מהטלוויזיה, ומשחקים בהם במחשב. על הנאה גופנית מהם אין מה לדבר, שלא להזכיר שריפת קלוריות. אז מה תרומתם? משחקי הכדור, אומרת רז, משפרים את הקוארודניציה, הזריזות ושרירי הפלג העליון והתחתון של הגוף. אחד המשחקים הפופולריים של ילדותנו היה מחניים; שני ילדים, משני קצות המגרש, מנסים לפגוע בכדור בחבורת ילדים שנמצאת ביניהם. מנצח מי שנשאר אחרון על המגרש מבלי שפגעו בו. משחק אחר היה גולם במעגל; הילדים מסודרים במעגל ומוסרים ביניהם את הכדור. ילד אחד במרכז מנסה לתפוס אותו. אם אינו מצליח בתורו, הוא מוחלף על ידי חבר אחר. משחק נוסף היה קפיצה מעל הכדור. הילדים עומדים בטור וזורקים כדור אל הקיר. כשהוא חוזר, קופצים מעליו, והילד הבא תופס אותו. לדברי רז, ילד יכול לשרוף עד 40 קלוריות בעשר דקות של תנועה. כיון שילדים שיוצאים החוצה מתנועעים יותר מעשר דקות, הפחתת הקלוריות היא בהתאם.

תופסת ומחבואים; משחקים אלו היו אהובים החל מגיל צעיר ועד לגילאי העשרה. במחבואים היה ילד אחד "התופס" וחבריו הנתפסים. התופס היה מניח את הידיים על הקיר, משעין עליהם את הראש, עוצם עיניים וסופר עד עשר. הילדים היו מתחבאים. התופס היה צריך לגלות היכן התחבאו ולדפוק על הקיר ולהכריז כי התגלו - כך הם "נתפסו". משחק דומה היה תופסת, שהילדים עמדו מסביב לילד שעמד במרכז ותפקידו היה לתפוס אותם. הילדים היו בורחים מהילד. הילד שנתפס הפך לתופס. במשחקי הריצה למיניהם אפשר לשרוף עד כמה עשרות קלוריות, אומרת רז.

משחקי זריקה; משפרים את הדיוק בתנועה, את הריכוז ואת הקואורדינציה. משחק אחד, לדוגמה, מתרחש כאשר הילדים מתחלקים לשני טורים, ושני הראשונים זורקים כדור כדי לפגוע במטרה. משחק הדודס הוא חיקוי לכדור בסיס, אלא שבמקום כדור חובטים בענף עץ. משחק אחר הוא גולות. הילדים מנסים לקלוע לגומה, ולהרחיק ממנה את הגולות של היריבים. עוד משחק הוא חמש אבנים. לכל ילד יש חמש אבנים שניתן על ידי הנפתם באויר והנחיתה שלהם על גב כף היד להגיע למיומנויות שליטה גבוהות. יש גם משחקים כמו קליעה למטרה או העפת מקלות באויר ותפיסתם בואריאציות שונות. במשחקים הנ"ל שריפת הקלוריות מתונה יותר, אומרת רז, כי הילדים בדרך כלל עומדים במקום. ילד ששוקל 40 ק"ג יכול לשרוף ב-15 קלוריות ברבע שעה של משחק בקליעה למטרה, היא אומרת.

משחקי קפיצה; משחקים אלה כבר כמעט ונעלמו מהעולם. משחקים אלו מפתחים את הכושר - את סיבולת הלב-ריאה, את שרירי הרגליים, שיווי המשקל, קואורדינציה ועוד. בין המשחקים אפשר לציין את משחקי המקלות למיניהם, שהיו שמים על הרצפה והיה צריך לדלג מעליהם, כאשר המדלג האחרון מרחיק את המקל רחוק ככל שאפשר. משחק ידוע אחר היה הקפיצות בחבל. היו תקופות שחבלים ודלגיות היו הציוד האישי של כל ילד/ה. הילדים קפצו בחבל, היו וירטואוזים בגלגיליות, וככלל אסור היה להיתקל בחבל: נתקלת - נפסלת.

משחק פופולארי במיוחד היה הקלאס. במשחק זה ציירו הילדים על המדרכות קווים וקוביות שהכילו מתחמים בהם מותר היה לדרוך ומהם לדלג לפי מספרים. צריך היה לדלג למשבצת בלי לדרוך על קווי הסימון. היו תקופות שכל המדרכות בארץ היו מצויירות בסימני גירים וילדים הפריעו להולכים ושבים שניסו לשווא לנוע על המדרכות. בהמשך נעלם המשחק, אולי גם בגלל שמרצפות אקרשטיין החליפו את מרצפות הבטון.

משחקים נוספים היו משחקים בגומי, בהולה הופ, בגומיות על הידיים ועוד. קפיצות הגומיה (גומי לתחתונים, שגם הוא עבר מהעולם, והיום משמש בעיקר לכריכת המכנסיים הצבאיות), היה בדרך כלל משחק לשלושה ילדים. שניים כורכים את הגומיה על הרגליים, והשלישי מנתר מעליה. בפעילויות מסוג זה ניתן לשרוף אפילו עד 50 קלוריות אומרת רז.

 אז פעם היו שרירי רגליים חזקים והיום שרירי ידיים חזקים. פעם היתה שלטת קואורדינציית הגוף והיום יכולות עין יד. מה טוב יותר? ימים יגידו. העיקר שמשחק גורם להנאה. את זה כבר אמרנו?