"זכות הדיבור"

בתיאטרון ירושלים נפתחה השבוע תערוכת צילומים בשם "זכות הדיבור", של חניכות מסילה - מוסד שיקומי לנערות במצוקה. בצילומים תיעדו החניכות במשך שנתיים את תחושתיהן באמצעות צילום אוביקטים מסביבתן. הצילומים נעשו במסגרת עבודה עם הנערות בפוטותרפיה - תחום חדש של טיפול באמצעות אומנות. התערוכה תינעל בסוף חודש נובמבר.
שעות הפתיחה של התערוכה: ימים  א' עד ה' מ- 15:30 עד 21:30

זכות דיבור - מאת מנחת הפרויקט חנה לויטוס

"לדבר באמצעות הצילום, מתוך מבט פנימי להשמיע קולן של נערות אשר בעברן לא זכו להקשבה אמיתית ולא נשמעה זעקתן. הפרויקט מציג עבודות שנעשו במשך שנתיים במסגרת עבודה בפוטותרפיה עם נערות ממוסד "מסילה" לנערות במצוקה. פוטותרפיה הוא תחום חדש וייחודי במכלול הנקרא טיפול באומנות. הדימוי הצילומי ופעולת הצילום הם אקט של התבוננות, נקיטת עמדה ובניית תובנות. הצילום נעשה במקום ההתרחשות. איננו יכולים להעלותו מהדמיון אך התוצאה יכולה לעורר דמיון, לבטא השלכה שאנו מביאים מעצמנו על הצילום ובחזרה מהצילום אלינו.
שפת המצלמה עשירה, יוצרת תקשורת שאינה בהכרח מילולית. הצילום שואף לקרב את הצופה לתוך התמונה, לעורר רגשות, מחשבות ותהיות. יכול לבטא את אשר מעבר לצילום, זה שמייצר דיאלוג בין האובייקט למצלם, בין הצילום למתבונן, בין המצלם לאחר, קשר בין מציאות חיצונית ומציאות פנימית. המקום שאיננו מואר הוא לעיתים המקום בו אדם מתחבר לעצמו.
הנערות השתמשו במצלמות דיגיטליות, צילמו אובייקטים שונים המבטאים את עולמם ונקשרים אל תכנים אשר המילים מתקשות לעיתים להעלותם. בפרויקט צילומים ספונטניים חווייתיים וכן כאלה הקשורים לנושאים שונים, שהן העלו, למשל תחושת ה"סגור עלינו". או: "החיים שלנו בזבל". המצלמה כ"מכחול" שהוא שלוחה של הנפש, אינה מחפשת צילום יפה כשלעצמו אלא יצירה מתוך קונטקסט חדש אישי ופרטי של כל אחת מהנערות המשתתפות בפרויקט.
אלמנט חשוב בתוך העבודה היה העלאת הצילומים באופן מיידי על מחשב, התבוננות ושיחה על היצירה הצילומית שהיא חומר גלם נפשי המאפשר חשיבה. האם היא מביאה לאיזו תפיסה שונה של המציאות? לא פירוש המציאות הזו היה הדגש בעבודה אלא מתן מקום לתובנות שנוצרו אצלן. התערוכה היא מקום של העצמה לבנות, לתת להן תחושה של "יש לנו קול בתוך הקהילה, אנו חלק ממנה".