אבגי הפקות - הצגות חינוכיות לבתי ספר, תיאטרון חינוכי, הצגות בנושא אלימות,

רשימת ההצגות

משחק וכתיבה: ענבל לורי
בימוי: מירה אבגי, אפרת ארנון, מולי שולמן
ייעוץ והדרכה: שרית שי

הצגת בידור שעוסקת בנושא רציני מאוד...

"הסמכות ההורית" – מהי ועד כמה ?

להיות חבר של ילדך או מחנך ?

להציץ במחשבו או פרטיות בכל מחיר ?

"לחפור" או לא לחפור...?

לשתף את ההורים או להשאירם בחוץ ?

בדרך מקורית, שנונה, ומתובלת בהומור רב, מעלים השחקנים בשיתוף פעיל של הקהל סדרה של קטעים שעוסקים בעולמם המורכב והכמעט בלתי אפשרי של שני הצדדים.

ההצגה מצחיקה ומרגשת עד דמעות ומאפשרת דרך התבוננות נוספת המביאה לאמפטיה ופתח לראייה נוספת וחדשה ביחסים סבוכים אילו. 

החברה בכלל ומערכת החינוך בפרט מתמודדות יום ביומו עם הקושי בנושא הצבת גבולות.

ההצגה "קצרים" מאירה זרקור על הקושי האמיתי ביחסי הורים וילדיהם המתבגרים הסיטואציות המוצגות מאפשרות מחד, לחוות את עולם המתבגרים תוך הצצה ל"חדרם הפרטי", לשיחות הטלפון שלהם ולקושי האמיתי אותו הם חווים עם עצמם ובתקשורת עם המבוגרים סביבם. מאידך, יוכלו המתבגרים להיחשף במלוא העוצמה למצוקתם ולנסיונותיהם האמיתיים של הוריהם למצוא את הנתיב המאפשר תקשורת ומתן תמיכה לילדיהם.ההצגה עוסקת בשאלת השאלות: "הסמכות ההורית – מה היא ועד כמה?" עד היכן לאפשר לילד המתבגר "לבעוט" בכל גבול העומד בדרכו, מתוך הבנת הצורת ההתפתחותי למרוד בגיל זה, ועד קולו הפנימי הזועק לעזרה: "הצילו! אני הולך לאיבוד!"

ההצגה מיועדת לתלמידים בגיל ההתבגרות. ניתן לשלב צפייה משותפת של תלמידים והורים.

מתוך ההצגה: "...עכשיו, ברור לי שהאנשים האלימים שבניכם לא יפסיקו פתאום ויהפכו מנומסים.. וגם הקורבנות של האלימות, כמו איתי שלי,  מפחדים – ובגלל זה ממשיכים ושומרים על קשר השתיקה, אבל יש כאן רוב גדול של חבר'ה נהדרים שהם לא אלימים ולא קורבנות – והם, אתם אלה שחייבים לשבור את קשר השתיקה. רק אתם – הרוב הדומם, יכולים לשנות את המצב. ואת המצב אפשר לשנות!!! תזכרו את זה...

סיפורו של "איתי", נער צעיר שהיה קורבן לאלימות מידי נערים ואשר מרוב פחד, הוא וחברו הטוב ביותר, "יונתן",המייצג את הרוב הדומם, גזרו על עצמם שתיקה ולא דיווחולאיש עד אשר מצא עצמו איתי פצוע אנוש בבית החולים.

המחזה מבוסס על תחקיר נרחב שנעשה בקרב בני נוער ועל ייעוץ מאנשי מקצוע, אך אינו מתיימר לספר סיפור אחד אמיתי. אלא להכיל בתוכו רבים ככל האפשר שייצרו הזדהות גורפת בקרב הצופים. כל הפרטים בסיפור התקיימו במציאות, אך במקרים שונים ובמקומות שונים.

הסיפור מובא מזווית דרמטית ייחודית שמעולם לא הוצגה על במה: נקודת המבט של הדמות של האמא של "איתי", קורבן האלימות, "אודליה" – שהיא, צחוק הגורל, קצינת נוער במשטרה, המטפלת במאות נערים ונערות בעלי סיפורים דומים.

"אודליה", כחלק מעבודתה, מגיעה לבתי הספר ומרצה על חשיבות המלחמה באלימות ואילו בביתה פנימה בנה הצעיר היה כל אותה עת קורבן של אלימות. מתוקף "תפקידה" מקיימת "אודליה", במקביל לסיפורה האישי, את ההרצאה שלה בנושא מניעת האלימות ומשתפת את הקהל שבין היתר מתבקש לעלות לבמה ולקרוא מהמכתבים שמקבלת אודליה אחרי ביקוריה בבתי הספר.

מתוך אחד המכתבים: "... אל תגידי לאף אחד שהלשנתי. אבל אני רוצה שתדעי שאני מפחד... אני אומר לאמא שיש לי כאבי בטן וככה אני מפסיד בית ספר... פעם הייתי הילד הכי טוב בכתה... הם אמרו שאם אספר למישהו הם ידקרו אותי בסכין... פעם הם אפילו הורידו לי מכנסיים ושפכו עליי דלק... בבקשה בואי עם המשטרה שלך וקחי אותם. אני יודע שיש עוד הרבה ילדים שרוצים את זה".

בתום ההצגה ניתן לקיים פאנל יחד עם יועצת ביה"ס והשוטר הקהילתי המקומי.

מן הביקורות:

"ההצגה מאפשרת פתיח לנושא כאוב שפעמים רבות אינו מדובר. עוד באותו היום נפתחו דברים רבים שיש מקום להמשיך ולפתח"איריס תמרין, יועצת חט"ב סמדר, הרצליה

"ההצגה הייתה מצויינת. ההופעה הייתה כל כך אותנטית שהתלמידים היו משוכנעים שלפניהם עומדת קצינת משטרה ובסוף ניגשו אליה תלמידים עם שאלות בדיני פלילים..."מירי שומרוני, חט"ב עלומים, רמה"ש 

"מוכרחה לומר שמאוד נהניתי ממפגש התיאטרון, הוא היה מאוד מיוחד. השחקנית העבירה את זה בצורה מאוד מקצועית והתלמידים היו מרותקים. התפאורה והעזרים היו מאוד טובים."אורנה יאיר, חט"ב  עמל טבריה

מופע לבני נוער על תקשורת לא אלימה

תקשורת לא אלימה היא תהליך ומודל המאפשר לנו לחשוב, לדבר ולהקשיב בדרכים המקדמות הבנה ואיכפתיות ויוצרות פתח לשינוי גם במצבים שנראים חסרי סיכוי.

המופע לנוער מציג את שפת התקשורת המקרבת בדרך חווייתית, של קטעי תיאטרון מצחיקים ומרגשים שממחישים איך להפעיל כוח עם אנשים (במקום על אנשים).

המופע מציג יחסים שהסתבכו בין נערים ונערות, נערים והוריהם , נערים ומוריהם, ומראה כיצד הכלים של "תקשורת מקרבת" מסייעים בהידברות, מגבירים את ההבנה ההדדית ויוצרים סיכוי לשני הצדדים לממש את רצונם.

מצחיק, בעל חן רב ומצליח להגיע אל לב הנוער – ההצגה זכתה בהצלחה רבה ומהווה פריצת דרך בהדברות, הבנה ונתינת כבוד בין תלמידים לתלמידים,  בין תלמידים למורים ובין תלמידים והוריהם.

מן הביקורות:

"ההצגה מעניינת מגוונת ומצחיקה המתארת מצבי קונפליקט...שיעור בתקשורת המועבר ע"י שחקנים צעירים המצליחים בדרך שונה ומעניינת לרתק התלמידים תחת המסר: יש דיבור!"אלי עוז, מנהל בי"ס תיכון זיו, רחובות

"עדים של אלכוהול" הנו מחזה לשחקן יחיד בשילוב וידיאו אשר ימוטט את חומות ההתנגדות והאנטגוניזם כלפי "מחזה חינוכי" בדרך בה הצופה חש שהוא שותף להתרחשות אמיתית ובלתי מתוכננת.

על מנת לנסות ולייצר דיאלוג המכיל בתוכו פעולת רתימה למודעות ולמלחמה בתופעה אבגי הפקות מציגים מחזה ובימוי מאת איקה זהר.

עמי וייסמן – פירסומאי מצליח בסוף שנות ה-40 לחייו, מגיע להעביר הרצאה על חוויה ששינתה את חייו. כבעליו של משרד פרסום,  היה שותף להחדרה של משקאות חריפים קירובם ושיווקם לנוער באמתלות שיווקיות שונות.

במהלך קמפיין ענק בו ניכרת הצלחה אדירה, מגיעה לידיו קלטת וידיאו שצולמה על ידי נטע-לי – ביתו בת ה- 17 וחצי שחלומה להיות במאית קולנוע. הסרט מצולם מנקודת מבטה וחושף את חבריה הקרובים ואת מסיבת יום ההולדת של חבר קרוב שלה – אורי.

זהו מסמך אישי ואינטימי המציג, דרך עיניה של נטע-לי את פני החברה הישראלית הצעירה. משובת נעורים המעורבת באלכוהול ובחוסר תוכן ממשי. אל התמונה נכנסים שני נערים צעירים בני 14 שרוצים להיות במחיצת הגדולים ונדחפים אל הבילוי.

שיכורים הם נכנסים לרכב שהנהג שלו אך השתחרר מן המלווה והם יוצאים לנסיעה שהופכת להיות הנסיעה האחרונה בחייהם. כולם נהרגים בתאונה נוראית ומה שנשאר הוא הקלטת המצולמת בזמן אמת ומראה את המהלך הטראגי של הערב האחרון בחיי קבוצה רגילה של נוער ישראלי חוגג בשלהי 2008.

כמה פעמים כבר דיברו איתם על הסכנות שבשתייה? כמה פעמים הסבירו? מי מקשיב? איזה מתבגר יכול להתייחס לאזהרה שחייו בסכנה? איזו הרצאה, שיחה, הצגה תחדור את הציניות? מה יגרום להם לקחת אחריות על חייהם?

עמי וייסמן ששילם את המחיר היקר מכל מרגיש שהוא חייב לעשות שינוי. הוא משנה את חוקי המשחק ובמקום להטיף הוא משתמש בכלי אותו הוא מכיר כל-כך טוב, עולם הפרסום, מדע המניפולציה המנהל את סדר יומם של רב אוכלוסיית העולם ובראשם הנוער.

וייסמן פונה אל הנוער בכלים חדשים אשר דרכם מתגלה תופעת השתיה כתוצאה של מניפולציה שיווקית מסחרית, בדרך זו מאפשר לנוער לקבל נקודת מבט חדשה על עצמם, על הסיבות שהם שותים ומאפשרת להם להפוך לבוחרים את חייהם במקום להיות מובלים מושפעים ע"י מסרים שיווקיים המנצלים את תמימותם וכספם מבלי לאפשר להם לקחת אחריות על חייהם.תלמידים מדברים: "דבר כזה עוד לא ראינו... נותרנו מצומררים... סופ-סוף לא עוד הרצאה..."

  דרמה משפחתית מצחיקה ומרגשת עד דמעות המביאה את סיפור  אהבתם הנכזבת של סימון אבוטבול ודינה אלמליח בחורף 1955 – על רקע עלייתה של משפחת אבוטבול מהמלאח המרקש לישראל.

המחזה מסופר מנקודת מבטו של סימון אבוטבול, אז נער בן 13 והיום גבר בן 64 החי בישראל, והוא כולו מסע של רגש, זכרונות וגעגועים אל הניחוחות הנופים הפיוטים והדרמה שעטפה את סיפור עליית יהדות מרוקו תקציר המחה – מרקש חורף 1955.

סימון אבוטבטל, בן הזקונים של משפחת אבוטבול, מתכונן לבר המצווה שלו. המשפחה מתכוננת לעלייה לארץ ישראך אך מתברר שתיאלץ להיקרע: הסבתא והדוד לא מורשים לעלות ארצה ואילו הבן מחליט שמקומו במרוקו ומצטרף ל"איסתיקלאל".

סיפור אהבתם של סימון אבוטבטל ודינה אלמליח נגדע כאשר משפחת אלמליח נעלמת בלי להשאיר עקבות, לא לפני שדינה משביעה את אהובה שלעולם לא יוותר על אהבתם הטהורה. בחיפושיו אחרי אהבתו מתגייס סימון ל"מסגרת", עולה עם משפחתו ארצה, עד לסוף המרגש...

חלומות מרקש הוא סיפורה של אהבת חיים אשר המציאות ניתקה ואשר שום אדם לא יכול לה.חלומות מרקש מאפשר לאלעד, נער בן 13, לצאת למסע שורשים וירטואלי אל מרקש של 1955 ולפגוש שם את שורשיו הנטועים עמוק באהבה, הציונות והחלומות על עתיד משותף.

מן הביקורות:

"חלומות מרקש מציגה את יהדות מרוקו בצורה הולמת ומעוררת כבוד כפי שהיא במציאות...בעלת כיסופים עזים לציון... ומעל הכל: היחס למסורת אבות ולדרך ארץ בין בני המשפחה"סם בן שטרית, יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

ביקורות התלמידים:

"הצגה רגישה מצחיקה וכייפית" ריגלר, נתניה

"פתח לי את הראש ללכת לעוד הצגות" היובל, ראש העין

"המסר העיקרי בהצגה שבאמת לפעמים חלומות מתגשמים" חט"ב דגן, חיפה

יואל אבגי , כתובת: הפטמן 6, ת"א 

צרו קשר:

טלפון: 077-5258880 | טלפקס: 077-5258883
נייד: 054-4341510 | מייל: hafacot@zahav.net.il