"תעלומת הזמן הגנוב"
התעלומה שהגיעה לפתרונה לאחר 25 שנה
אם זה היה סרט, היה בו את כל הדרוש לשובר קופות היסטרי: שעונים ואוצרות אמנות בשווי עשרות מיליוני דולרים, חקירת משטרה שנמשכה 25 שנה ופורץ אגדי מוכשר שמת בחוסר כול. אבל זה לא סרט, זה סיפור מופלא שהתרחש בשנות השמונים במוזיאון האסלאם ועדיין מדהים חוקרי משטרה בארץ ובעולם.
הפורץ האגדי המדובר עונה לשם נעמן לידור. הוא עונה גם לשם נוסף – "הקיבוצניק הפורץ",כינוי שהודבק לו בשנות השישים. הרזומה המפואר של לידור כולל, בין היתר, את הפריצה לבנק "הלוואה וחיסכון", הפריצה לביתו של הצייר ראובן רובין, הפריצה למשרד הפנים ועוד שורת מקרים שהסעירו את הארץ ואת אירופה. לידור לקח עימו שלל המסתכם בסכומי עתק: כסף, סחורה, פרוות, שטיחים, תכשיטים, כלי כסף וחפצי אמנות. בעיקר חפצי אמנות. ללידור הייתה עין מיוחדת לפריטי אמנות יקרים ונחשקים. בפריצה שביצע לביתו של הצייר ראובן רובין, למשל, גנב 15 ציורים, שתי צלחות בחתימתו של פיקאסו, כסף, כלי כסף ותכשיטים יקרים. חלק גדול מהרכוש שלידור גנב לא אותר מעולם. יותר מכך, לשוטרים היה ברור כי מדובר בגאון שביצע הרבה יותר פריצות ממה שהמשטרה הצליחה לחשוף. אבל הפרט המעניין ביותר הוא, שאיש לא שיער שחתימתו של לידור מופיעה גם על אחד מפרשיות הפשע המסעירות ביותר בישראל.
מה קרה באותה שבת בה נשדדו השעונים?
השוד התרחש בשבת, 16 באפריל 1983. באותו בוקר נדהם שומר המוזיאון לגלות כי אלמונים פרצו לבניין במהלך הלילה, הסתובבו במשך שעות באולם שבו הוצג אוסף השעונים המפורסם של המוזיאון ועזבו את המקום עם לא פחות ממאה שעונים עתיקים, נדירים ויקרי ערך. בין היתר, נעלמו שעון בן 200 שנה שיצר אמן השעונים הצרפתי אברהם לואי ברגה עבור מרי אנטואנט, ששוויו הוערך במיליוני דולרים, שעון שולחני אחר שיצר ברגה בשם "סימפטיק" ואקדח מוזהב עם שעון מתחילת המאה ה־19. במוצאי השבת פקדו את המוזיאון אנשי משטרה רבים, בניסיון להבין מי הצליח לפרוץ למוזיאון וכיצד עלה בידו לעשות זאת.
23 שנים של חיפושים ללא קצה חוט
מהר מאוד הבינו במשטרה שמדובר בתיק מאוד לא פשוט. זוהי בפריצה מושלמת – מתוכננת, מדויקת וללא כל עקבות. הייתה זו הגניבה הגדולה ביותר בתולדות ישראל עד אז והיא עדיין נחשבת לגניבה הגדולה ביותר בתולדות ירושלים. לעזרת המשטרה התגייסו גם המוסד, האינטרפול וחוקרים פרטיים מטעם חברת הביטוח. עיתונאים רבים נשבו בקסמה של התעלומה וניסו להתחקות אחר השעונים האבודים והגנבים המבריקים. פרסים כספיים גבוהים הובטחו לכל מי שימסור מידע בעניין. מדי פעם הגיעו למוזיאון רסיסי מידע - שעון אחד נראה לכאורה במוזיאון ברוסיה, אחר נתגלה באוסף סודי של שייח סעודי. המידע התברר כבלתי מבוסס וככל שהזמן עבר, נראה כי התעלומה לא תיפתר לעולם.
פתאום, הפרשה מתעוררת לחיים
באוגוסט 2006 נודע למוזיאון כי קיים אדם שמנסה להעריך אצל סוחרי אמנות ישראלים שעונים עתיקים שזוהו כשעוני ברגה. בדיקה זריזה גילתה כי אותו אדם הוא עורכת דין המייצגת לקוח אלמוני, שמחזיק ב-40 מהשעונים שנגבו בפריצה - בהם השעון של מארי אנטואנט, הפריט המפורסם ביותר שנגנב. חוקרי המשטרה החלו בחקירה חשאית ומהירה וגילו את זהות "הלקוח האלמוני" אשתו של הפורץ המיתולוגי נעמן לידור. תאריך החתונה שריצד על מסך המחשב היה מוכר להם. מאוד מוכר להם. 16 באפריל 2003 - 20 שנה בדיוק אחרי ביצוע השוד. נתון נוסף שעלה מיד מהמחשבים גילה כי החוקרים איחרו את המועד ולידור נפטר שלוש שנים קודם לכן, ממחלה סופנית קשה.
האישה גילתה על דבר קיומם של השעונים כאשר פתחה את הצוואה שלידור השאיר אחריו. היא נדהמה לקרוא את פירוט הרכוש המדובר: דירות בתל אביב, חלל אחסון בהאג, קצבה חודשית של 1,368 יורו מבנק בפריז ושתי כספות בבנק דיסקונט בפתח תקווה. היא נדהמה עוד יותר כשפתחה את הכספות ומצאה שם... את השעונים.
בהמשך, גילו החוקרים, באמצעות אמו של לידור, כספת על שמו בהולנד. לבקשת משטרת ישראל, פתחה משטרת הולנד את הכספת וגילתה בה שבעה שעונים, קופסאות תכשיטים מעוטרות וערכת זיוף הדרכונים ששמשה את לידור. התחנה הבאה הייתה ביתה של אשתו בלוס אנג'לס, שם גילו 26 פריטים נוספים שנגנבו, ביניהם תמונות שמן יקרות ערך של אנרי פנטן לטור ופתקיות התצוגה המקוריות שעמדו ליד כל מוצג בחלונות המוזיאון. מאוחר יותר אותרו שעונים וחפצי אמנות נוספים בכספות בנקים בצרפת.
כך הגיעה לסיומה תעלומת הפריצה הגדולה ביותר בירושלים, שנכנסה לדפי ההיסטוריה בכפיפה אחת עם שוד ה"מונה ליזה" בתחילת המאה ה-20, היעלמות "הצעקה של מונק" בשנות ה-90, והחבאה של "משמר הלילה" של רמברנט, בזמן מלחמת העולם השנייה.
השעונים המדהימים נמצאים כעת במוזיאון לאמנות האסלאם בתערוכה מיוחדת ומרהיבה, המושכת קהל מכל קצוות העולם. אתם מוזמנים לבוא ולהתפעל בעצמכם מהאוסף שפרשיית היעלמותו הסעירה את דמיונם של מליונים ברחבי העולם. יופיו של האוסף, אם תהיתם, מסעיר לא פחות.
|
|