תיאטרון החאן

הצגות רצות בתיאטרון החאן

תעלולי סקפן
מאת: מולייר
בימוי: אודי בן משה

 
זוכת פרס הקומדיה של השנה לשנת 2009. אחת הקומדיות האהובות של כל הזמנים. סיפורם של אוקטב ושל ליאנדר האוהבים את זרבינט ואת היאסינט, על שני אבותיהם ארגנט וז'רונט ועל המשרת הספק עבריין, ספק פרחח, המקסים, שבעזרת תושייתו האינסופית ותככיו המבריקים - האוהבים אוהבים, והרודנים הקטנים באים על ענשם.

מתוך הביקורות:

אודי בן משה, זוכה פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה פעמיים, הוא באמת גאון, שהשחקנים בהצגות שלו, כולם, מגיעים לשיאי גאונות במשחק שלהם... כולם הדביקו את הקהל לרצפה מרוב צחוק.

-- מנחם בן, הבלוג של מנחם בן

'זה הכי קרוב למושלם שראיתי מזה הרבה זמן?'

-- אברי גלעד - המילה האחרונה, גלי צה"ל

המפרשית מפליגה בתעלוליה... אחרי הרבה תרגומים חדשים, תענוג לשמוע את התרגום של אלתרמן.

-- מיכאל הנדלזלץ, הארץ

חוקר פרטי - הצגה חדשה
מחזה ובימוי: מיכאל גורביץ

אישה מגיעה לחוקר פרטי ומבקשת ממנו למצוא את בעלה  שנעדר מביתו  זה חמישה ימים. די מהר מגלה החוקר, כי האישה  הסתירה ממנו פרטים הדרושים לו, כדי להשלים את חקירתו. למען האמת הוא מגלה, כי הוא עצמו מסתיר  פרטים הקשורים לחקירה. על כל פנים הקשר בין האנשים שהוא פוגש ורצף האירועים שהוא חושף, מוזר מכדי להיות מקרי. כמו שהוא אומר: "זה לא צירוף מקרים גברת ויצמן היקרה, זהו הערפל שאופף את התודעה הקטנה והמוגבלת שלנו. כשהתעלומה הזאת תיפתר, יתפזר הערפל".

במשך חודש מאי האחרון, למדו שחקני החאן את "המשתה" של אפלטון, מתוך רצון לעבד את הדיאלוג ואת רעיונותיו למחזה.  אלא שהיצירה, יש לה, כנראה, חיים משלה, והמסע הרחיק מאד מנמל המוצא, לא פחות מן החקירה אותה מנהל גיבור המחזה.

היצירה נוצרה בדרך העבודה המיוחדת לתיאטרון החאן ולמנהלו האמנותי, במהלך חודשי החזרות. כך נוצרו בעבר הצגות כמו: "אהובת הדרקון"  "אושר" "חיל פרשים אנו" "מילה של אהבה" ו"צל חולף"

הלילה השניים עשר
מאת: שקספיר 
בימוי: אודי בן משה

מן הקומדיות הידועות והמענגות ביותר של שקספיר.

שני תאומים, שספינתם נשברת נקלעים לחוף איליריה, ארץ המוסיקה הקסומה, ולמערבולת של אהבה וקנאה. זוהי קומדיה לירית, בעלת רבדים רבים, דמויות רבות ומגוונות, נלעגות כמו מלווליו, משרתה הנפוח של אוליביה ונוגעות ללב כמו ויולה, הנערה שנאלצת להתחפש לנער כדי להגן על תומתה.

זכתה בשלושה פרסי התיאטרון הישראלי לשנת 2010

ארז שפריר - ההופעה הטובה ביותר של שחקן בתפקיד משנה

יוסף ברדנשווילי - יוצר בתחום המוסיקה לתיאטרון

פולינה אדמוב - עיצוב התלבושות הטוב של השנה

מן הקומדיות הידועות והמענגות ביותר של שקספיר.

שני תאומים, שספינתם נשברת נקלעים לחוף איליריה, ארץ המוסיקה הקסומה, ולמערבולת של אהבה וקנאה. זוהי קומדיה לירית, בעלת רבדים רבים, דמויות רבות ומגוונות, נלעגות כמו מלווליו, משרתה הנפוח של אוליביה ונוגעות ללב כמו ויולה, הנערה שנאלצת להתחפש לנער כדי להגן על תומתה.

מתוך הביקורות:

המון אהבה וגם שיגעון זורמים מהבמה של תיאטרון החאן בהפקה החדשה של 'הלילה השנים עשר' שיצר הבמאי אודי בן משה... מעל לכל ניצב ניר רון המופלא בתפקיד מלווליו, סוכן הבית הנפוח והמלא מעצמו. רק בשבילו כדאי להיכנס לאוטו ולנסוע עד ירושלים בליל חורף קר.
תאמינו לי. זה כדאי. (* * * * *)

-- שי בר יעקב, ידיעות אחרונות       
              

על ההצגה החדשה של תיאטרון החאן אפשר רק לברך במילים: ברוך שובך אלינו, שקספיר! ... תרגום מופלא של אהוד מנור ז"ל... תפאורה נהדרת של מיקי בן כנען... המוזיקה של יוסף ברדנשווילי שהעלתה בי זכרונות נעימים, פתחה אשנבים, והשתתפה במתרחש, מהצד, בקריצה, בליטוף. על הבימוי של אודי בן משה ראוי לומר שמדובר בהישג נפלא... אין כמעט מילים שיכולות לתאר את הנסים והנפלאות הקומיים של ארז שפריר כסר טובי בלץ' ובן-זוגו לירון ברנס כסר אנדרו אגצ'יק... נילי רוגל הייתה נהדרת, אמיתית, דו-משמעית במדויק בתפקיד ויולה... לסיכום, בקיצור ולעניין, לכו ותתאהבו גם אתם בחגיגית 'הלילה השנים-עשר' של החאן.

-- צבי גורן, הבמה

הפנינה של ההצגה... היא עיצוב דמות פסטה השוטה, כמוביל ההצגה, וביצועו רב ההשראה והבגרות של יהויכין פרידלנדר, בסיוע המוזיקה היפיפיה של יוסף ברנדשווילי. אלה משרים קסם על ההצגה ומקנים לה את נופך הפיוט והרומנטיקה, שבלעדיהם אי אפשר.

-- מיכאל הנדלזלץ, הארץ

"הזהו אדם?"
עיבוד לספרו הנודע של פרימו לוי

הצגת יחיד בביצועו של ניר רון, ובבימוייה של מור פרנק, שגם עיבדה את הספר למונודרמה.

העיבוד והבימוי של מור פרנק מביא את השחקן, כיוצר חד פעמי, המשנה את ההצגה בהתאם למפגש עם הקהל. ההצגה בנויה מגרעין קבוע של המחזה ומרכיב משתנה מהדיאלוג החד פעמי של השחקן עם הקהל.

פרימו לוי, ניצול שואה, רואה  את המחנה כמעבדה אנושית עצומה, וכך גם נעשתה עבודת הבימוי העדינה.

הבימוי מבוסס על שבירת המחיצה בין הקהל לבמה. שבירת "הקיר הרביעי" ושיתוף הקהל בחוויה.

הבימוי להצגה זו מינימליסטי. ללא תפאורה וכמעט גם ללא מוסיקה, פרט לשיר אחד ששר אותו השחקן. השחקן מסתובב בין הקהל ומשתף אותו בעדינות בסיפור, הוא עושה זאת בעקבות לוי עצמו, שיוזם בספר פנייה בגוף ראשון לקוראים. ניר רון המסתובב בתוך הקהל אינו מצליח נפשית ורגשית לעלות על הבמה עד סופה של ההצגה.

2  אפשרויות לצפייה בהצגה:

1. במתחם תיאטרון החאן בירושלים-לצורך הפקה זו נבחר במיוחד חלל קטן שונה מאולם תיאטרון. מערה עתיקה בחצר של תיאטרון החאן, ששימש בעבר כבור מים. חלל ניטראלי, נטול תפאורה, המשמש כבמה כמעבדה וכדימוי לגיהינום של דנטה.

2. ההצגה ניידת וניתן להתאימה לכל אולם או ספריה בבתי הספר, במועצות המקומיות ובמתנ"סים.

הקמצן 
מאת: מולייר
בימוי: מיכאל גורביץ'

הקומדיה הקלאסית של מולייר, על אב המנסה למנוע מילדיו לאהוב, בגלל תאוותו החולנית לכסף.

בשורה של מצבים, מקצתם מצחיקים עד דמעות, מקצתם מעוררי חמלה, מצייר גדול מחזאי צרפת את הרפגון - אחת הדמויות החריפות והידועות ביותר בתולדות הדרמה ובתולדות התרבות. המחזה המוצג בעולם כולו, זכה לאין סוף פרשנויות, הן פסיכולוגיות והן פוליטיות, וכל העלאה מחודשת שלו מהווה אתגר גדול ליוצרי ההצגה.

מתוך הביקורות:

רעננה, חכמה ומפתיעה ... רוצו לראות!

-- שי בר יעקב, גלי צה"ל

גוונים ויופי והנאה שפורצת מהבמה ולוכדת בקסמיה את הקהל

-- צבי גורן, הבמה

הרבה הנאה לכל המעורבים, כולל הקהל, מהמיטב שבקלאסיקה העולמית

-- מיכאל הנדלזלץ, הארץ

אוכלים
מאת: יעקב שבתאי 
בימוי: מיכאל גורביץ'

"...כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שמרון: וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה"

סאטירה רבת עוצמה שגיבוריה התנכיים הם המלך אחאב, אשתו איזבל ונבות היזרעאלי, שאת כרמו חומד המלך.

יעקב שבתאי (1934-1981) מחשובי הסופרים העבריים, פזמונאי פורה, מתרגם ומחזאי.

מספריו: זכרון דברים וסוף דבר. ממחזותיו: נמר חברבורות וכתר בראש.

מתוך הביקורות:

קומדיה שחורה וחזקה שמוכיחה שהשחיתות השלטונית הפכה לנורמה עד שאנחנו כבר כמעט מקבלים אותה כמובנית מאליה... ביצוע מדויק ומתוחכם...נילי רוגל מצוינת... יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר ולירון ברנס גם הם מעולים...ביצוע חריף וסימפטי של יוסי עיני...

-- שי בר יעקב, ידיעות אחרונות

בימוי מבריק ומשחק תוסס של השחקנים... סאטירה מצוינת... הצגה מצוינת... הצגה מבריקה שמאפשרת לכל צופה לבחור לעצמו את המנה העיקרית של הסאטירה הזאת...

-- בן עמי פיינגולד, מקור ראשון

לחצו למידע נוסף על תיאטרון החאן