משרד החינוך: המשאבים שהשקיע גאידמק בניצנים "מעוררי השתאות"

חוברת "נוכחות חיה", שראתה באחרונה אור בהוצאת משרד החינוך ועמותת אשלים של הג'וינט, משבחת את המשאבים שהשקיע גאידמק בכפר ניצנים בזמן מלחמת לבנון השנייה. "מבחינה ארגונית הושקעה במקום עבודה עצומה על ידי ארקדי גאידמק וצוותו. מחנה האוהלים היה ברמה הגבוהה ביותר. תושבי המחנה קיבלו בחינם כמעט את כל צרכיהם מלינה ועד ארוחות חמות, משירותי כביסה ועד פעילויות לילדים, מטיטולים ועד הופעת אמנים בערב. ארגון המקום וכמות המשאבים שהושקעה בו היו מעוררי השתאות" – נכתב במבוא לחוברת ובהמשך מצוטטים דברי שבח לגאידמק מפי אנשים ששהו במקום. סמוך להקמת הכפר הוקם בו מערך טיפולי התנדבותי ובו בין 15 ל-25 יועצים ופסיכולוגים. מערך זה פעל עד סגירת הכפר ובכל יום טופלו על ידיו באופן פרטני כ- 70 ילדים, בני נוער ומבוגרים. 40 נוספים השתתפו בפעילויות טיפוליות קבוצתיות. בחוברת "נוכחות חיה" מובאת רשימה ארוכה של מצוקות מהן סבלו הילדים ובני הנוער ששהו בכפר וביניהן: חזרה למציצת אצבע, היצמדות להורים, פחד מחושך וחשש ללכת לבד למקלחת. ילדים רבים שרכשו הרגלי ניקיון שנים קודם הגיעם לכפר, חזרו להרטיב בלילה. כתוצאה מכך הופיעו תגובות של כעס, אשמה ובושה בקרב הילדים, וכן חשש חברתי מפני גילוי ההרטבה על ידי תושבי האוהל בו שהו. הורים רבים דיווחו שילדיהם סובלים מסיוטי לילה ופורצים בזמן השינה בצרחות ובכי נוראיים.לעתים הצרחות והבכי היו מלווים בהזעה ובנשימות מהירות. בקרב הילדים הופיעו גם סימפטומים דיכאוניים ברמות שונות: חשש לצאת מהאוהל, תחושת חוסר אנרגיה, חוסר רצון להשתתף בפעילויות משחק, חוסר תיאבון, קשיי שינה ועוד. אחת מתגובות החרדה הנפוצות הייתה חשש מרעשים. כל מטוס חולף גרם לסובלים מתופעה זו לעלייה בדופק, לקשיי נשימה ולעלייה בלחץ הדם. מספר ילדים דיווחו על מיחושים גופניים מרובים כגון כאבי ראש, בחילות ובכאבי בטן, ללא ממצאים רפואיים כלשהם. תופעה שנצפתה בהרחבה בקרב בני נוער הייתה אלימות כלפי בני נוער אחרים וגם כלפי הוריהם, שכללה אלימות מילולית: קללות וגסויות, אך גם אלימות פיזית, מכות, נשיכות ובעיטות. מספר הורים דיווחו על הפרעות אכילה, בעיקר אצל בנות, ובחלק משמעותי מהמקרים התגלה כי מדובר באנורקסיה נרווזה. גאידמק ואנשי צוותו לא צפו מראש את הפופולאריות לה זכה הכפר שנועד לקלוט בני נוער בלבד ותוך זמן קצר מפתיחתו הפך למחנה פליטים ענק. במהירות רבה נוצרה שם צפיפות בלתי נסבלת. אוהלי הענק, שמלכתחילה היו אמורים לקלוט רק בני נוער, קלטו עתה הרבה יותר מיכולת הקיבול שלהם, בהם כ- 300-400 איש.
בסך הכל עברו בכפר בארבעה שבועות כ- 20 אלף איש מתושבי הצפון. בכל רגע נתון שהו בו 6000 איש מתוכם כ- 3000 ילדים ובני נוער.
והשאלה הנשאלת היא כמובן, היכן הייתה הממשלה? היכן היה משרד החינוך? אולי במקום להשקיע כסף בחוברת שמהללת אחרים, יואיל משה"ח להשקיע את הכסף בילדים?