יש להכשיר מורים כיצד ללמד לחשוב

"הידרדרותה של ישראל במבחני המתמטיקה לשנת 2007 מחייבת חשבון נפש, אך יהיה זה פופוליסטי מדי לבצע חשבון פוליטי ולהטיח האשמות אישיות. מדובר במגמה מדאיגה שחוצה שרי חינוך ומפלגות במשך שנים - מצבה הרעוע של ישראל במבחנים הבינלאומיים לא התחיל היום", כך אומר הרב רפי פוירשטיין, סיו"ר המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה, בתגובה לתוצאות מבחני טימס הבינלאומיים.

מבחני הטימס בוחנים בעיקר את רמת החשיבה המדעית ופחות את הידע המדעי. רמת החשיבה של התלמידים היא זו שבמוקד, וכאן הבעיה הגדולה והמהותית של מערכת החינוך. במשך שנים התעלמנו מתחום החשיבה והלמידה. במילים אחרות: איננו מלמדים את ילדינו לחשוב וללמוד בצורה שיטתית". וכאן האבסורד הגדול: מדוע אנו מלמדים מתמטיקה שעות כה רבות? האם החזון הוא להצמיח מתמטיקאים רבים? לא.

מתמטיקה היא שפה שנמצאת בכל תחומי המדע. שפת המתמטיקה היא תנאי ללימודי מדעים וטכנולוגיה. מדוע אנו מלמדים מחשבים? כי זו שפה טכנולוגית. היא נמצאת בכל מקום. מדוע אנו מלמדים אנגלית ודקדוק? אלו הן שפות המהוות תנאי לכל ידע שהוא. אז כיצד ייתכן שאנו משקיעים בכל כך הרבה שפות, אך השפה המרכזית הדרושה בבית הספר – למידה וחשיבה, איננה נלמדת? האם מובן מאליו שילד המגיע לבית הספר יידע להשוות ולמיין, להעלות השערות ולבחון אותן, לאסוף נתונים ולהמשיג אותם? האם הילד יודע מעצמו לייצר תמונה מגובשת מרסיסי הידע המועברים אליו? האם אנו מפתחים בצורה ישירה את החשיבה המופשטת שלו? את תהליכי הפלט שלו? התשובה לצערי שלילית.
לא מזמן נחשף דו"ח פנימי של משרד החינוך שהצביע על גורמי הכישלון של תלמידינו במבחני הבגרות בהיסטוריה. הגורמים המרכזיים, כך נטען, היו שהתלמיד הישראלי בוגר י"ב איננו יודע ליישם את ההוראות: "השווה" ו"הסבר". אך האם לימדנו את התלמיד כיצד להשוות וכיצד להסביר? ומה בין טענה להסבר? את מה שהעולם הרחב כבר הפנים, אנחנו עוד לא התחלנו להבין. ה"תהליך" בעולמנו הדינאמי חשוב לא פחות מה"תוכן".

התכנים הנלמדים היום בתחומים המדעיים והשונים לא בתחומי הרוח, יהיו בעוד כמה שנים, כשהתלמיד יסיים את לימודיו, לא יותר מהיסטוריה לא רלוונטית. וכי אנו באמת חושבים שהמחשב ייראה באותה צורה בעוד חמש או עשר שנים? במה תתעסק הפיזיקה מודרנית בעוד עשר שנים? או הביולוגיה? מישהו מוכן להתנבא? ההתמקדות בתכנים מכינה את ילדינו לעולם של האתמול ולא לעולם המחר. ההכנה לעולם הלא ידוע של העתיד צריכה להיעשות בהקניית אסטרטגיות למידה וחשיבה. אין טעם להקנות לו חכות לדוג עימן את הדגים של מחר. עלינו ללמד אותו כיצד בונים את החכות של העתיד. או ליתר דיוק, עלינו להקנות לו את תהליכי הלמידה והחשיבה הכרחיים על מנת לבנות את החכה המתאימה ביותר למחר הלא-ידוע. אין ברירה אלא להתחיל ולהכיר בלמידה וחשיבה כתחום מוגדר העומד בפני עצמו. לא די במה שנעשה היום במערכת החינוך: הטמעה של אסטרטגיות חשיבה בחומר הלימוד עצמו. זה מעט מדי ומאוחר מדי. דומה הדבר למי שאומר, "אלמד מתמטיקה דרך ביולוגיה ופיזיקה. אלמד לשון ודקדוק דרך ספרות. אלמד אנגלית דרך היסטוריה". כשמדובר בתחום כה כללי, המקרין על הרבה תחומים אחרים, חייבים ללמד אותו בצורה ממוקדת בדיוק כמו שמלמדים מתמטיקה ולשון כמקצוע, ואחר כך לקשר אותו למקצועות השונים. צריך להשקיע בתחום המוזנח הזה זמן ומשאבים. תנו קצת פחות שעות מתמטיקה ומדעים והוסיפו את התחום שהזנחתו מדרדרת את ילדינו.

כל המעיין בדו"ח וינוגרד על מלחמת לבנון ייווכח שהנושא העובר כבריח תיכון לכל אורכו הוא המושג "כשלי חשיבה". אכן עלינו לשאול האם מנהיגנו אינם משקפים בסך הכל את הבוגר המצוי של מערכת החינוך שלנו, שבה מלמדים מהגן ועד סוף האוניברסיטה הכל חוץ מאיך ללמוד ולחשוב. ולסיום: אל תשמיצו את המורים. הם על פי רוב מצוינים, מוכשרים ועושים עבודת קודש במסירות. הם לא הבעיה. פנו למקבלי ההחלטות שם למעלה במשרד. בידם לחולל את המהפכה האמיצה הנדרשת ולהתחיל להכשיר מורים בצורה שיטתית ויסודית כיצד ללמד לחשוב. בידם להטמיע תוכניות מתאימות באמצעות המורים הקיימים. דרשו מהם את מה שמגיע לילדינו.

בראש "המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה", שתכניתו "העשרה אינסטרומנטלית" תורגמה ל-20 שפות ומופצת בכ-40 מדינות בעולם, עומד פרופ' ראובן פוירשטיין, חתן פרס ישראל בחינוך.