על הצגת ממצאי מחקר כמבטאים סיבתיות במקום קשר בין משתנים

תרגום ממצאי מחקר עבור קובעי מדיניות ואנשי חינוך

אני כותב בתגובה לפרסום המאמר בעל הכותרת "הישגים נמוכים בכיתה א' גורמים לדימוי עצמי נמוך בגיל ההתבגרות "בקו לחינוך גיליון 465. בעוד ההתייחסות היא למאמר הנ"ל, העניין שברצוני להעלות הינו עניין עקרוני הנוגע באופן כללי לזהירות המתחייבת בתרגום ממצאי מחקרים עבור קובעי מדיניות ואנשי הפרקטיקה - עניין מהותי בכתב-עת כגון קו לחינוך. באופן ספציפי יותר, טענתי היא כנגד תרגום של ממצאי מחקר כמבטאים סיבתיות, דבר העלול להיות מתורגם ישירות, ובאופן מוטעה ומטעה, לפרקטיקה ומדיניות.

קראתי את המאמר שהופיע ב-Sciencedaily ושעל בסיסו פרסמתם את המאמר בקו לחינוך. המאמר שפרסמתם בעברית תורגם, כמעט מילה במילה, ובאופן שדי תואם את המקור (ברכות למתרגמים!). אולם, יש שלוש טעויות בסיסיות בפרסום המאמר שלכם. הטעות הראשונה הייתה של עורכי ה-Sciencedaily בתרגומם את ממצאי המחקר כמבטאים סיבתיות (אם כי, באנגלית, הם משתמשים בשפה יותר טנטטיבית – …may prevent…). הטעות השנייה הייתה שלכם באימוץ התרגום שלהם באופן לא ביקורתי. והטעות השלישית הייתה בהמצאת כותרת למאמר שלכם (השונה מהכותרת של המאמר ב-Sciencedaily) אשר מדגישה את הסיבתיות המוטעית ("...גורמים ל...").

ממצאי מחקר כדוגמת אלה שפורסמו במאמר של Herman et al. אינם יכולים להצביע על סיבתיות! החוקרים מצאו קשר(!) בין המשתנים. למרות שהמשתנים נמדדו בזמנים שונים (ולכן יש לכאורה הצדקה לבדוק קשר כיווני המוביל מההישגים בכתה א' אל הסמפטומים התפקודיים בכתה ו') אין בכך דבר שמחזק את המסקנה שהמשתנה המוקדם יותר הוא גורם של המשתנה המאוחר יותר. יכול להיות שההישגים בכתה א' בכלל מבוססים על משתנה אחר שקשור לחוויות הילדים בגן, או במשפחה, או ברקע הסוציו-אקונומי, או במאפיינים אישיים של הילדים, וכו' וכו'.

לצערי, השפה הסטטיסטית בה נעשה שימוש באנגלית היא שפה סיבתית ולכן מטעה. שפה זו עושה שימוש במושגים כגון "מנבא" (predictor) ו-"השפעה" (effect), בעוד ההבנה הסטטיסטית היא שאין פה בעצם התייחסות לקשר סיבתי.  הבחירה של החוקרים להתמקד במשתנה "מנבא" מסוים – במקרה הנדון, הישגי הילדים בכתה א' – היא בחירה הנובעת משיקולים שונים, בתקווה תיאורטיים! (ופעמים רבות משיקולי נוחות). התיאוריה היא זו המתיימרת להסביר את האופן בו משתנה אחד יכול להשפיע על משתנה אחר. מכאן לטעון שממצאים מראים על סיבתיות הדרך רחוקה. ואמנם, באופן ראוי יותר, כותרת המאמר המקורי של החוקרים שהופיע ב-Journal of Counseling Psychology מתייחסת אל הישגי הילדים בכתה א' לא כגורם לסימפטומים התפקודיים בכתה ו' אלא כ"מאפיין סיכוני" (Risk Factor).

תחום החינוך נתפס בטעות על ידי רבים באקדמיה כתחום מחקרי "רך" ולא מקצועי. אנא עזרו לנו להפיץ את ממצאי המחקר באופן העושה צדק עם הרמה המקצועית הגבוהה בה הוא נערך. וחשוב יותר, הצגת הממצאים כגורם סיבתי (כפי שמופיע בכותרת המאמר בקו לחינוך) בעייתית מאד שכן נוח ולוגי לתרגם אותה מיד ובפשטנות למדיניות ופרקטיקה חינוכית. תרגום כזה יכול לקרוא, לדוגמא, לעבודה מאומצת ומשמעותית (או פחות) עם כוונות טובות (או פחות) לקידום הישגים גבוהים של תלמידים בכתות א' על מנת למנוע את הסמפטומים התפקודיים בכתה ו'. עבודה מאומצת ומשמעותית לקידום הישגים טובים של תלמידים בכתה א' היא דבר רצוי ללא קשר. אולם, הפניית משאבים לעבודה כזו כדרך להתמודד עם סימפטומים של תפקוד לקוי בקרב מתבגרים עלולה להטות את תשומת הלב מתהליכים אחרים חשובים יותר לתפקוד זה ולהיות טעות גדולה.

בברכה ובתודה על העבודה הברוכה שאתם עושים,

אבי קפלן

הכתבה שהתפרסמה בגיליון 465 של קו לחינוך

הישגים נמוכים בכיתה א' גורמים לדימוי עצמי נמוך בגיל ההתבגרות

הצלחתם של תלמידים בכיתה א' משפיעה על עתידם האקדמי והחברתי בכיתות גבוהות יותר. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת מיזורי בארה"ב. כתבה על המחקר מתפרסמת בעיתוןScience Daily.

החוקרים מצאו, כי תלמידים המתקשים לעמוד בדרישות האקדמיות בכיתה א', במיוחד בקריאה ובמתמטיקה, הציגו בתקופה מאוחרת יותר דימוי עצמי שלילי וסימפטומים דיכאוניים.

לדברי החוקרים, תלמידים בעלי הישגים אקדמיים נמוכים, מאמינים פעמים רבות כי אין להם יכולת לשלוט במהלך חייהם. מהמחקר עולה, כי הישגים נמוכים בכיתה א', משפיעים לרעה גם על הדימוי העצמי החברתי של התלמידים בהמשך חייהם.

במסגרת המחקר נבחנה התנהגותם של 474  בנים ובנות הלומדים בכיתה א'. החוקרים חזרו ובדקו את התנהגותם של התלמידים כשהיו בכיתה ו' ובכיתה ז'. החוקרים מצאו, כי התלמידים שהתקשו בכיתה א' במקצועות הליבה, קריאה ומתמטיקה, הפגינו סימנים של התנהגויות סיכון, כמו חוסר אמון ביכולותיהם בכיתה ו', וסימפטומים דיכאוניים בכיתה ז'.
לדברי החוקרים, פערים בהישגים בלימודים בין תלמידים הם עובדה קיימת, גם אם התמיכה הלימודית המוענקת להם היא זהה. מסיבה זו, על ההורים והמורים להיות מודעים לצורך לגלות ולטפח את יכולותיהם של התלמידים, שהישגיהם בלימודים חלשים בכיתה א', בתחומים  אחרים, למשל באומנויות או בספורט.

החוקרים מוסיפים, כי אחד הגורמים העיקריים, ההופכים תלמידים למקובלים חברתית בכיתות הנמוכות בביה"ס, הוא הישגים טובים בלימודים. לדחייה החברתית שחווים התלמידים החלשים, עלולה להיות השפעה שלילית על חייהם החברתיים בעתיד.

עוד מצאו החוקרים, כי להישגים בלימודים יש השפעה חזקה הרבה יותר על בנות מאשר על בנים. בנות שלא הצליחו בלימודים בכיתה א', האמינו יותר מבנים במצב דומה, כי אין להן כמעט שליטה על עתידן, ונמצאו בסיכון גבוה יותר להתפתחות סימפטומים דיכאוניים בעתיד.

כתובת הכתבה; http://www.sciencedaily.com/releases/2009/01/090108111425.htm